בפ"ת 2953-07-14 מדינת ישראל נ' איברגימוב

לפני בקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים, הבקשה הוגשה בתאריך 13/07/14.

לבקשה צורף העתק כתב אישום שהוגש כנגד המשיב ביום 6/5/14 לפיו נהג בהיותו שיכור, בכך שהיה נתון תחת השפעת סמים בניגוד לסע' 62(3) לפקודת התעבורה ו26(2) ו169 ב(א) לתקנות התעבורה.

המבקשת טוענת לקיומם של ראיות לכאורה תוך הפנייה בין היתר לדוחות פעולה, טופס בדיקת מאפיניים, דו"ח עיכוב וכו'. כן טוענת המבקשת למסוכנות של המשיב בהיותו נהג חדש שהוציא את רישיון הנהיגה בשנת 2012.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען:

קיימת סתירה מהותית בין שתי העדויות של השוטרים בתיק, לא צוין באיזה שעה התחיל האירוע , באיזה שעה נעצר לבדיקה אם בכלל, אין חשש סביר לצורך דרישת הבדיקה , לא הוסברה למשיב מהות החיפוש לפי הלכת בן חיים , לא ברור מהיכן נלקחה שעת האירוע , בדיקת מאפיניים נערכה לפי הנוהל הישן , אין הסבר לגבי משמעות הסירוב , לא צוין סוג הבדיקה שנדרשה לבצע , המשיב לא נחקר, לא ניתנה לו הזדמנות להסביר מדוע יש לו עניין אדומות , המשיב נפסל מנהלית ובחלוף חודש קיבל בחזרה את רישיון נהיגה.

דין והכרעה:

לאחר שעיינתי בתיק המשטרה ומסמכים ובפסיקה, ושמעתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את טענות ב"כ המשיב ושיש להיעתר לבקשת המבקשת לפסילה עד תום ההליכים ואנמק:

בנוגע לטענת ב"כ המשיב כי הבקשה הוגשה באיחור, אציין כי ההזמנה לדין וכתב האישום נרשם ביום האירוע (6/5/14) והמשיב זומן לדיון ליום 14/7/14.

הבקשה לפסילת המשיב עד תום ההליכים הוגשה ביום 13/7/14, כאשר הדיון בבקשה נדחה למהלך הפגרה. מדובר כאן בשיהוי קצר בהגשת הבקשה כאשר הפסילה המינהלית הסתיימה בתאריך 06/06/13, ואין בה כדי לדחות את הבקשה הלסף .

בבש"פ 2379/12 "נדאל ביאדסה נגד מדינת ישראל" נקבע"

"דין הבקשה – להידחות. שיקול השיהוי, שהציג המבקש לפני הערכאות קמא, אכן תומך לכאורה בעמדתו שאין לפסול את רישיונו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ברם מובן ששיקול זה איננו בלעדי ואיננו חייב להביא לדחיית הבקשה. יש ושיקול המסוכנות והאינטרס הציבורי הכולל יגבר, וודאי כאשר מדובר בשיהוי שהוא בגדר הסביר (ראו: בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.12); בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.12; להלן: עניין אל גניני)). שתי הערכאות מצאו כי במקרה דנן אינטרס הציבור – גובר".

ובבש"פ 11713/05" אסלם ברהום נגד משטרת ישראל":

"דין הערר להידחות. התשתית הראייתית די בה כדי לבסס את פסילת הרישיון – כך קבע בית המשפט קמא והדבר למעשה לא היה שנוי במחלוקת. אמנם, היה שיהוי בהגשת הבקשה לפסילת רישיונו של העורר (בן 21 ימים), ובפועל החזיק זה האחרון ברישיון הנהיגה שלו תקופה של 45 ימים עד שהחליט בית המשפט קמא לפסול את רישיונו. "

מבדיקה בתיק עולה כי בדו"ח פעולה של רס"ל שאול שמואל הבחין במשיב נוהג , ביקש ממנו רישיון נהיגה וכאשר הנהג ניגש אליו עיניו היו "אדומות מאוד אישונים מורחבים והנהג היה מראה רדום. ...שאלתי אותו איפה היה מסר לי כי היה במסיבת טבע ביער" , "הנהג דיבר באיטיות יצא ממנו ריח של אלכוהול " , "לציין כי החשוד שיכור וצוחק עם עצמו וכל הזמן עונה לשאלותי בזילזול " ,נתונים הנ"ל העלו לשוטר חשש כי המבקש נהג תחת השפעת סמים ודרש ממנו בדיקת שתן.