בפ"ת 2037-04-16 מדינת ישראל נ' אסרייב

לפני בקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד גמר בירור הדין.

1.ביום 25.5.16 נרשמה למשיב הזמנה לדין שעניינה נהיגת רכב בשכרות מכוח סירוב להיבדק. בהזמנה לדין נכתב כי בעת שהמשיב התבקש לבצע בדיקת נשיפה הוא הכשיל את הבדיקה בכך שלא נשף כהלכה. דברי המשיב כפי שנרשמו היו "אני לא שיכור". בדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ציין הנאשם כי שתה חצי בירה או בירה אחת. הוא סירב לבצע בדיקת מאפיינים וסירב לבצע בדיקת נשיפה, לכאורה לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב. בדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף צוין כי המשיב סירב לבצע את בדיקת הנשיפה אך לא הוסבר בדוח באיזה אופן התבטא הסירוב. יצוין כי את ההזמנה לדין כתב שוטר אחר שלא הפעיל באירוע את מכשיר הינשוף. מפלטי הנשיפה עולה כי בבדיקה 4706 לא נשף המשיב דבר למכשיר הינשוף. בפלט האחר נשף המשיב למכשיר אולם נפח הנשיפה היה נמוך מכדי שתופק תוצאה ועל כן הייתה תוצאת המדידה "נפח נשיפה לא מספיק".

2.המבקשת טוענת כי נוכח חומרת העבירה בנסיבותיה ועברו התעבורתי של המשיב נכון יהיה להיעתר לבקשה ולפסול את רישיונו עד גמר בירור הדין.

3.ב"כ המשיב טוען כי הגם שהוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו, יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים: ראשית, נטען לאכיפה בררנית. לטענת הסנגור לא בכל תיק של נהיגה בשכרות מכוח סירוב מוגשת בקשה לפסילה עד תום ההליכים. בנוסף, נאמר כי מקרים המגיעים למצב בו יש לפסול את הנהג עד תום ההליכים הם מקרים חמורים יותר ומקרה זה איננו המקרה המתאים. שנית, טוען הסנגור כי כעניין שבעובדה עשה המשיב ניסיונות לנשוף ועל כן יש להעמיד במבחן את תקינות מכשיר הינשוף אולם גם נכון לעת הזו לא נמצא בחומר הראיות תע"צ תקינות המכשיר והדבר מלמד על חולשה או כרסום מסוים בראיות. שלישית, נאמר כי המשיב אינו נהג מסוכן.

4.ב"כ המבקשת טוענת כי לא הובאו נתונים המלמדים כי בקשה זו נגועה באכיפה בררנית. מחומר הראיות עולה כי ללא קשר לתקינות מכשיר הנשיפה, המשיב כלל לא ניסה לנשוף וסירובו לשתף פעולה נלמד הן ממהלך בדיקת הנשיפה והן מאירועים שקדמו לה.

דיון והכרעה

5. מעיון בטענות עולה כי יש להכריע רק בשתי טענות שהעלתה ההגנה. האחת שעניינה אכיפה בררנית והשנייה שעניינה כרסום בחומר הראיות עקב אי קיום תע"צ תקינות למכשיר הנשיפה בחומר הראיות. דין טענות אלה להידחות. אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית. טענה זו, כידוע, יש לבסס על נתונים ועובדות ולא על הבל פה. במקרה זה לא הונחה לטענה תשתית עובדתית ועל כן דינה להידחות מטעם זה.

7.גם דין הטענה לכרסום בראיות להידחות. אין חולק כי במקרה זה קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק. ודוק: מקום בו קיימות ראיות לכאורה לסירוב להיבדק – מה לי נשיפה בנפח מזערי ומה לי אי מתן נשיפה כלל? סירובו של המשיב לבצע את הבדיקה יכול לכאורה להילמד מכל אחת מן ההתנהגויות הנ"ל ( ראו : בש"פ 6812/07 כהן נ' מדינת ישראל). חשוב לציין כי בחומר הראיות אין כל עיגון לקיומו של ניסיון כן ורציני מצד המשיב לבצע את הבדיקה. אדרבה, מחומר הראיות עולה כי המשיב חתם לאות כי הוא מסרב לבצע את בדיקת הנשיפה ואף סירב לכאורה לבצע את בדיקת המאפיינים. נוכח הלך רוח לכאורה של "סירוב" מצד המשיב לבצע את התהליכים הקשורים באכיפת העבירה אין לייחס לטעמי בשלב זה כל משקל להיעדר תע"צ המלמד את תקינות מכשיר הנשיפה בעת העבירה.

8.דחיית טענותיו של המשיב אינן מביאות לקבלת הבקשה. כידוע, הדין קובע פסילה מנהלית בת 30 יום למי שעבר לכאורה עבירה של נהיגת רכב בשכרות. על הטוען כי יש להאריך את הפסילה עד גמר בירור הדין להראות כי המשיב הוא נהג מסוכן שהחזרת רישיונו תסכן את שלומם של משתמשי הדרך. על מסוכנות זו ניתן ללמוד מנסיבות ביצוע העבירה ומעבר תעבורתי או פלילי (בש"פ 7399/00‏ לחמי נ' מדינת ישראל, פ''ד נד(5) 577 (6.11.00). במקרה זה, עולה כי לחובת המשיב עבירות ספורות מסוג ברירת משפט אשר מבלי להקל בהן ראש אינן מצביעות על היותו של המשיב נהג מסוכן. עבר הפלילי של המשיב הכולל הוצאת רכוש מרשות הצבא אינו רלוונטי לעבירה המיוחסת לו ובוודאי שלא ניתן ללמוד מעבר זה על מסוכנותו למשתמשי הדרך. נסיבות ביצוע העבירה כמפורט בחומר הראיות אינן מצביעות על חריגה כלשהי באופן נהיגת המשיב. נוכח כל האמור לא הגעתי למסקנה כי השבת רישיון הנהיגה למשיב תסכן את ציבור המשתמשים בדרך. בנסיבות אלה מצאתי לדחות את הבקשה.