בפ"ת 1410-01-15 מדינת ישראל נ' מלחם

לפניי בקשה לפסילת המשיב מקבלת והחזקת רשיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הבקשה הוגשה בעקבות הגשת כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו נהיגה בשכרות, כאשר בגופו ריכוז אלכוהול של 725 מגאלא"נ, כמות שהינה פי שלושה בערך מהכמות המותרת בחוק. המבקשת הדגישה בבקשתה כי למשיב הרשאה קודמת בעבירה דומה, ומכאן חומרה מיוחדת של המקרה.

ב"כ המשיב טען כי העבירה הקודמת הינה ישנה והפנה לנסיבות המקרה בהן הורה השוטר למשיב להזיז את רכבו.

אין ספק כי מדובר בעבירה חמורה, והצירוף של רמת האלכוהול הגבוהה, יחד עם עבירה דומה קודמת, גם עם אינה מהשנים האחרונות, מקים חזקת מסוכנות, המצדיקה פסילת רשיונו של נהג במקרה כזה.

עם זאת, בטרם יש לשקול את שאלת המסוכנות, יש לבחון קיומן של ראיות לכאורה. עיון בחורמ החקירה שהוגש מגלה כי מדובר במקרה "בעייתי".

השוטר אדוארד פסח הבחין ברכב החונה במקום אסור ובאדם המתקרב לרכב, כשהוא מתנדנד ונראה "מטושטש". השוטר שוחח עימו והורה לו להזיז את הרכב, ושניות אחדות לאחר מכן עצר את הנהג ודרש ממנו לעבור בדיקת שכרות. לא ברור לי הכיצד לא חשד השוטר מלכתחילה במשיב כי שתה אלכוהול, ולא הריח מפיו אלכוהול, ואולם חשדו "התחזק" לאחר נהיגה קצרה ואז לפתע גם הבחין בריח האלכוהול מפיו של הנהג...

לכאורה קיימות ראיות טובות כי המשיב היה תחת השפעת אלכוהול כבדה וככל הנראה אף התכוון להסיע את רכבו מהמקום לביתו, שכן על פי החומר שהוגש הוא היה לבדו. עם זאת, התנהגות השוטר מעוררת לפחות אי נוחות. השוטר צריך היה למנוע מהמשיב את הנהיגה ולא להמתין שיבצע את העבירה. תפקידה המרכזי של המשטרה הוא למנוע עבירות ולהגן על הציבור, ואם ניתן לבצע זאת בטרם הנהיגה מן הראוי לעשות כן ולא להמתין לביצוע העבירה במטרה לרשום דוח ולהביא נהג לדין.

בנסיבות אלה, כאשר מחד גיסא קיימת עבירה חמורה ומסוכנת בצירוף עבר המעיד על מסוכנות ומאידך גיסא קיימות נסיבות בהן לכאורה דומה כי נפל כשל באכיפה, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה אך בחלקה, ולהורות כי הפסילה תהיה מוגבלת לתקופה של שלושה חודשים.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שהפסילה הארעית עליה הוריתי ביום 28.1 תוארך למשך 90 ימים שימנו מיום הפסילה המנהלית בידי הקצין.