בפ"ת 12941-11-16 מדינת ישראל נ' פרנקו

בפני בקשה לפי סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") לפסילת המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודה. על פי עובדות כתב האישום נהג המשיב, ביום 31.7.16 במשאית מסוג איסוזו, בכביש 431 ממערב למזרח, בנתיב הימני. באותה העת נהג בכביש, בכיוון נסיעת הנאשם ולפניו מר בועז שטיבל ז"ל (להלן: "המנוח") ברכב מסוג מיצובישי. בשלב מסוים, האט המנוח ועצר את רכבו לאחר שאזל לו הדלק, בנתיב ימין, בקילומטר ה-29 בכביש. לאחר שנעצר, יצא מהרכב ונעמד בנתיב הימני בסמוך לדלת שמאל של הרכב.

בשלב זה, המשיך הנאשם בנסיעה רצופה לכיוון המנוח ובהגיעו סמוך מאוד לרכב המנוח בלם והתנגש בעוצמה עם חזית ימין המשאית, בצד השמאלי של אחור רכב המנוח ובמנוח עצמו.

בעקבות הפגיעה הוטח המנוח אל הכביש ומת במקום. כן נגרמו נזקים חמורים לרכבים.

טענות הצדדים

המבקשת טענה כי בידיה ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב ובהן, סרטון ממצלמת הכביש המתעד את תנועת רככו של המנוח ורכבו של המשיב טרם התאונה, דו"ח בוחן ותרשים תאונת הדרכים. כן בידי המבקשת, ניסוי שדה ראייה שערכה, לפיו ניתן להבחין ברכב המנוח ממרחק של 280 מטרים ועל כן, על-פי חישוב שנערך, יכול היה המשיב למנוע את התאונה לו הסיט את רכבו או בולם במועד. המבקשת מחזיקה גם בחוות דעת התאמת נזקים, הודעת עד ראיה אשר נסע אחרי המשיב, הבחין ברכב המנוח עומד על הכביש וראה את המשיב מתנגש במנוח וברכבו מבלי שנחסם שדה הראיה שלו. בתיק הראיות אף הודעת המשיב במשטרה.

לעניין המסוכנות, הפנתה המבקשת להוראות סעיף 46ב לפקודה הקובע חזקת מסוכנות למי שבנהיגתו הרשלנית הביא למותו של אדם.

המשיב עתר לדחיית הבקשה או לחילופין לקציבת הפסילה לתקופה קצרה. לטענתו, ישנם כשלים מהותיים בחומר הראיות: (1) הסקיצה שנערכה במקום התאונה ביום התאונה היוותה בסיס לשני דוחות שונים, אותם ערך בוחן התנועה ובהם מסקנות שונות, בדבר מהירות הנסיעה של המשאית; (2) לא נבחנה נראותו של המנוח ורכבו בהתחשב בשעת הצהריים בה אירעה התאונה (14:41), בכך שהרכב עמד באמצע נתיב ללא אורות חירום ומשולש אזהרה ובכך שלפני אזור התאונה ישנו גשר מתחתיו עבר המשיב ועל כן, מעבר בין חושך לאור; (3) מסקנות שונות בדבר שדה הראיה שהיה למשיב; (4) לא ברור האם ניתן היה להבין נוכח המרחק בין הרכבים, כי רכב המנוח היה דומם ולא בנסיעה; (5) בתמונות, אשר צולמו על ידי בוחן התנועה נראה כי דלת הנהג ברכב המנוח פתוחה וכן נמצא סימן ניגוב אבק על רכבו ומכאן ניתן להבין כי המנוח יצא מרכבו בדיוק בסמוך להתרחשות התאונה.

לענין המסוכנות טענה ב"כ המשיב כי המשיב נוהג, עוד מזמן שרותו הצבאי ביחידת הצנחנים, משנת 1996 כנהג משאית, כי מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים וכי לחובתו 20 הרשעות קודמות אשר רובן ברירות קנס ודוחות טכניים. את עברו התעבורתי יש לקרוא בשים לב כי המדובר בנהג מקצועי אשר מבלה שעות רבות בנהיגה.

ההגנה ציינה כי המשיב הינו אדם נורמטיבי, אב לשלושה ילדים ובהם תינוקת בת שנה, המשתכר מנהיגתו ופסילה ארוכה תוביל לאובדן מקום עבודתו ובכך ייענשו הוא וכן הסמוכים על שולחנו.

כן ציינה ההגנה כי המנוח התרשל בכך שיצא מרכבו ולאור העובדה כי מושב הנהג כמעט ולא נפגע וכריות האוויר לא נפתחו, עולה התהייה האם התוצאה היתה אותה תוצאה אם המנוח היה נשאר ברכבו.

דיון והכרעה

סעיף 46ב לפקודה קובע:

"(א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו.

(ב) בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור."