בפ"מ 9603-05-15 ואח' אל סעדי נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של פסילה מינהלית לפי וכן בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש לגבי רכב מ.ר. 72-792-66 בו נהג המבקש בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו, שתיהן למשך 30 יום, אשר הוטלו על המבקש ביום 27.5.15.

מאחר ומדובר באותה מסכת עובדתית הריני דנה בבקשות במאוחד.

2.לטענת ב"כ המבקש, אין ראיות לכאורה לכך, שהמבקש ביצע עבירה כלשהי עפ"י פקודת התעבורה. לא היה כל בסיס לחשד, שהמבקש נוהג תחת השפעת סמים ולפיכך דרישת השוטרים שיעשה בדיקת שתן היתה בלתי חוקית.

עוד טען ב"כ המבקש, כי לא הוסברה למבקש משמעות סירובו לבצע הבדיקה וליתן דגימה.

מכאן, לטענת המבקש, שאין כל ראיות ולו לכאורה נגדו ואין כל בסיס וצידוק להחלטת קצין המשטרה להורות על פסילת רישיון הנהיגה ועל צו איסור השימוש ברכב.

3. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי יש ראיות מוצקות בתיק, וכי מראהו והתנהגותו של המבקש עורר חשד סביר המהווה בסיס לדרישת השוטר לבצע בדיקת שתן.

   כמו כן טען, כי מסוכנותו של המבקש נלמדת הן מחומרת העבירה המיוחסת לו והן מעברו הפלילי והתעבורתי.

    

    

   דיון והכרעה

    

   4.השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש היא, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רישיונו של המבקש. בשלב זה בודק ביהמ"ש הימצאותן של ראיות לכאורה ודי בהן כדי לבסס את החלטת הקצין.

   בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום נקבע לעניין דיות הראיות לשלב זה כי:

   "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".