בפ"מ 9027-08-14 שמידוב נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 23.8.14 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. המבקש עתר לביטול ההחלטה תוך שהוא מדגיש את נסיבותיו האישיות והיזקקותו לרשיון הנהיגה. המבקש לא העלה טענות של ממש כנגד העבירה, למעט העובדה כי רמת האלכוהול שנמדדה אצלו הינה נמוכה ועומדת על 290 מגאללא"נ בלבד, הכמות שנקבעה בפסיקה כסף האכיפה של העבירה.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. מעבר לפלטי הבדיקה והטפסים שמילאו השוטרים, הרי המבקש עצמו אישר ששתה מספר כוסות וודקה באותו ערב, כאשר במקום אחד נרשם מפיו כי שתה שלוש כוסות ובמקום אחר נרשמה כמות של ארבע כוסות. אצל המבקש אף התגלו מאפייני שכרות בבדיקת המאשפיינים שנערכה לו בידי השוטרים וההתרשמות ממנו הייתה של מי שמצוי תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

לעניין מידת האלכוהול שנמדדה אצל המבקש – המדובר אמנם בכמות שאינה גבוהה ביחס לתיקים אחרים, אולם כמות העולה על המותר. יתרה מכך, מתברר כי המדובר ב"נהג חדש", כבן 19, אשר קיבל רשיונו בשנת 2013. לפיכך, הכמות המותרת לגביו אינה כמות של 290 מגאללא"נ כאמור לעיל, אלא כמות של 50 מגאללא"נ כפי שנקבע בסעיף 64ב לפקודת התעבורה. לפיכך, המדובר לא רק במי שקיימות נגדו ראיות טובות, במי שהודה בשתיית אלכוהול בכמות נכבדה ובמי שההתרשמות ממנו היא כמי שמצוי תחת השפעה כבדה של אלכוהול, אלא גם במי שנמדדה בגופו כמות העולה משמעותית על המותר בחוק.

אין צורך לשוב ולהסביר את המסוכנות הכרוכה בעבירה דנן. כפי שכבר נקבע: "מי שנוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, ברמה אותה קבע המחוקק כאסורה, עברו התעבורתי, ברוב המקרים (ומודע אני לצורך לבחון כל מקרה לנסיבותיו), לא צריך להיות רלבנטי. מי ששתה יפסל רישיונו ועד תום ההליכים כנגדו" (ב"ש 92994/07 יחדי יוסף נ' מדינת ישראל) ואם נכונים הדברים באשר לפסילה עד תום ההליכים, בוודאי נכונים הם באשר לפסילה מנהלית הקצובה ל – 30 יום.

מקל וחומר שחזקת המסוכנות קמה מקום שמדובר בנהג חדש שנסיונו בנהיגה דל, ואין לזכותו עבר ארוך ונקי אשר יכול להצביע על כך שמדובר באירוע חד פעמי ובלתי אופייני.

אין ספק כי הפסילה המנהלית גורמת נזק למבקש, כפי שפורט בבקשה וכפי ששב והסביר הסנגור בדיון. עם זאת, המדובר במצב קודם אשר היה ידוע היטב למבקש בטרם החליט לנהוג כפי שנהג, תרתי משמע. המבקש מודע לנחיצות רשיונו, ולא חשש לסכנו, כפי שלא חשש לסכן את עצמו ואת המשתמשים האחרים בדרך, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה לפיה התקיימו התנאים לקיום סמכותו של קצין המשטרה עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה וכי המשך נהיגתו של המבקש תסכן את שלום הציבור, לפיכך הנני דוחה את הבקשה.