בפ"מ 8924-04-16 אוחיון נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 57 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש, אשר הוטלה ביום 15/4/16.

2.על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (דו"ח) בתאריך 15/4/16 שעה 04:01 בערך, נתפסה גב' כארדי חן (להלן:"הנהגת") נוהגת ברכב מספר רישוי 45-780-67, שהינו כאמור בבעלות המבקש בכביש 2 קילומטר 38 מדרום לצפון שהיא נוהגת בשכרות. בבדיקת נשיפה נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה היה 345 מ"ק.

ב"כ המבקש לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה אלא טענה רק לעניין הנסיבות המיוחדות של המקרה והמבקש המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצורה.

3.לטענת המבקש הרכב לגביו ניתן צו איסור שימוש הינו רכב המשמש אותו לפרנסתו והוא צפוי לפיטורים אם לא יבוטל איסור השימוש ולכן הוא מבקש להתחשב במצבו.

עוד טען המבקש, כי פעל מתוך אחריות בכך שלא נהג עצמו ברכב לאחר ששתה משקה משכר אלא ביקש מהנהגת שתנהג ברכב לאחר שווידא איתה, כי לא שתתה.

4.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען שמדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות של 345 מ"ק וכי המבקש לא עשה די על מנת למנוע העבירה.

5.לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהנהגת ביצעה לכאורה את העבירה המיוחסת לה, של נהיגה בשכרות, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באיסור השימוש ברכב.

6.יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בסוג העבירה ובקלות הדעת, שבה מסר המבקש את רכבו לידי הנהגת , ומבלי לפקח באופן ממשי, כי היא כשירה לנהיגה ומבלי שתסכן את עצמה ואת יתר המשתמשים בדרך.

7.מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב.