דהן נ' מדינת ישראל

הבקשה וטענות הצדדים

לפניי בקשה לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים לאחר שבתאריך 23.06.18 נתפס נוהג במהירות של 146 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, והוגש כנגדו כתב אישום בהתאם.

ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. אשר לעברו התעבורתי של המבקש טען כי אינו מכביד ולא נשקפת כל סכנה מהמשך נהיגתו. המבקש ציין כי מתקיימות נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות את קבלת בקשתו, ובכללן העובדה שהוא מסיע את אביו העיוור(הוגשו מסמכים רפואיים). עוד הדגיש את העובדה שהשימוע נערך על גבי טופס של ה"אזור" (יהודה ושומרון) ובהתאם נפל פגם מהותי בהליך השימוע. לאור כל האמור לעיל, ביקש להסתפק בתקופת הפסילה בה היה המבקש נתון עד כה.

המשיבה התנגדה לבקשה. טענה לקיומן של ראיות לכאורה והפנתה לחומר החקירה. בנוסף הדגישה את חומרת העבירה והפנתה לעברו התעבורתי של המבקש אשר נוהג משנת 1988 ולחובתו 30 הרשעות קודמות, האחרונה בגין עבירה דומה משנת 2015. בכל הנוגע לטופס השימוע, ציינה כי מדובר בעניין טכני וזכויותיו של המבקש לא נפגעו ולא נפל פגם מהותי בהליך השימוע.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

כאמור המבקש לא חלק על שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

שאלת סמכות הקצין להורות על פסילה מנהלית והאם נפל פגם בהליך השימוע

המבקש לא חלק על סמכותו הכללית של הקצין לקיים שימוע ולהורות על פסילה מנהלית מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה בהתאם לסעיף 47 (ב) לפקודת התעבורה, אך טען שטופס השימוע בו נעשה שימוש, מתייחס ל"צו התעבורה" אשר נוגע לאזור יהודה ושומרון.