ליסאנוורק נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 24.6.2018 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק מספר 282395/18 שעניינו נהיגה בשכרות, כאשר המבקש גרם לתאונת דרכים, חזית- אחור, וגרם לחבלה של המעורב. בהמשך המבקש נבדק בבדיקת נשיפה ונמצא כי בגופו 563 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כמות העולה על המידה הקבועה בחוק לנהגים חדשים, שאז המידה המותרת הינה של 50 מיקרוגרם, דהיינו פי 11 מהמותר.

בקשת המבקש ובאת כוחו הוא, כי רישיונו יסווג כך, שיוכל לנהוג על מלגזה במקום עבודתו, וזאת על מנת להוציא פרנסה לבני משפחתו.

באת כוחו מציינת כי מדובר בבחור כבן 26, אחראי ומסור, שמדובר במעידה חד פעמית מבחינתו וכי מדובר במבקש ששירת שירות מלא בצה"ל ביחידה קרבית.

עוד הציגה באת כוח המבקש מכתב מאת המעסיק בו הוא מתחייב כי המבקש יועסק אך ורק על מלגזה ובתחומי העבודה, כאשר ממסמך זה עולה שמדובר בעובד אחראי ומסור.

המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה מדובר בנסיבות חמורות, שבהן המבקש, אף על פי שהינו נהג חדש, נהג כאשר בגופו רמת אלכוהול גבוהה מאוד, וכתוצאה מכך אף פגע ברכב אחר, וגרם לחבלה.

על כן, עומדת על כך שהצו יישאר במלואו, ללא כל סיווג.

דיון והכרעה:

בבוא בית המשפט לבחון בקשה מעין זו, הרי ששני שיקולים מנחים אותו, האחד, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, והאחר, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד, נ' מדינת ישראל).