בפ"מ 8170-03-15 ארמלי נ' מדינת ישראל

החלטה בענין בקשה לביטול פסילה מנהלית וביטול איוסר שימוש ברכב עקב חשד לנהיגה בשכרות.

למעשה, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. הטענה היא, כי נוכח וותק נהיגתו הרב של המבקש, אין הצדקה להשבתת הרכב.

לאחר עיון בבקשה, בטענות המבקש ובחומר הראיות, החלטתי לדחות את הבקשות.

מדובר בנהגיה בשכרות, לכאורה, כאשר בגופו של המבקש נמצאו 460 מק"ג אלכוהול. חומר הראיות מבסס את החשד האמור, וקיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך.

אשר למסוכנות לפי סעיף 47; נהיגה בשכרות הינה רעה חולה, אשר יש לשרשה. מצוות הפסיקה היא לעשות להרחקת נהגים החוטאים בכך ומסכנים מדעת את הציבור. עצם ביצוע העבירה מבסס עילה של מסוכנות מפני המשך נהיגתו של המבקש. יודגש, כי המבקש נשאל והשיב בביהמ"ש ומבין היטב ששגה, וכי אסור לנהוג לאחר שתיית אלכוהול.

המבקש, שהינו אגב, רופא, מבין בוודאי היטב את הסכנה הרבה שיש במי שנוהג ברכב כשבדמו זורם אלכוהול. כך או כך, נהיגה ברכב אחרי צריכת אלכוהול עם כמות של 460 מק"ג, היא סכנה לציבור, לא פחות מכך.

לפיכך, לענין הפסילה המנהלית, עצם העובדה שהמבקש נעדר עבר תעבורתי ומדובר "רק" בנהיגה בשכרות ללא עבר תעבורתי, אין בכך כדי לאיין את החלטת קצין המשטרה. תקופת הצינון עליה הורה, סבירה וראויה.

מסקנתי, הינה איפוא, כי הבקשה לביטול פסילה מנהלית אין לה על מה שתסמוך ולכן אני דוחה אותה.

אשר לבקשה לביטול הודעת איסור השימוש; מבצע העבירה לכאורה, הינו בעל הרכב. לפי התשתית הראייתית שבתיק, הוא נהג ברכב כשהוא שיכור עם כמות גבוהה של אלכוהול. נוכח הזהות בין הבעלים של הרכב לחשוד בביצוע העבירה, לא קמה למבקש כל הגנה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה והנני מפנה בבקשה זו לדברים שנפסקו בהלכת אמברם.