בפ"מ 7732-02-16 בא"ש 7733-02-16 ספדי נ' מדינת ישראל

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנה ביום 22.2.16, לאחר שלמבקשת נרשם דוח המייחס לה נהיגה בשכרות.

בפתח הדיון הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה לקיצור תקופת איסור השימוש ברכב והעמדתה על 15 ימים, וטענו לעניין החזר הרשיון.

כידוע, הדין כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

ב"כ המבקשת התרכז בטיעוניו בכמות הנמוכה יחסית של אלכוהול שנמדדה אצל המבקשת – 295 מגאללא"נ בלבד, וטען כי מאחר ומדובר בכמות העולה ב – 5 מגאללא"נ על הכמות המותרת, מדובר ב"סטיית תקן", כך שהמבקשת כלל לא ביצעה את העבירה.

אינני מקבל טענה זו. הכמות שנקבעה כמותרת בחוק אינה 290, אלא 240 מגאללא"נ. הכסמות של 290 שנקבעה כסף האכיפה, מביאה בחשבון אותן סטיות תקן ואי דיוקים במדידה. כך שניתן לקבוע כי מי שנמדדה אצלו כמות של 290, היה במצב בו ריכוז האלכוהול בגופו עלה על הכמות המותרת בחוק.

אכן הכמות שנמדדה אצל המבקשת אינה גבוהה יחסית לתיקים אחרים, אולם היא בוודאי מעל לסף המותר.

עיון בחומר מגלה כי המבקשת הודתה ששתתה כמות של שני כוסות יין עובר לנהיגה, וכמות זו תואמת את כמות האלכוהול שנמדדה בגופה. לבקשה צורף תצהיר של אדם אחר(!) שאינו טוען כנגד העבירה עצמה, כך שהמבקשת אינה חולקת על העבודה כי שתתה אלכוהול בטרם נהיגה.

למבקשת נערך שימוע בו נשמעו טענותיה בעניין נחיצות הרשיון, והיא לא ביססה טענתה כי נפל פגם בהליך.

בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הקצין. אכן מדובר בכמות אלכוהול לא גבוהה יחסית למקרים אחרים ובנהגת אשר עברה התעברותי נקי למעשה. עם זאת, העבירה המיוחסת לה, ובגינה קיימות ראיות טובות לכאורה, היא עבירה חמורה מאד.