הלוי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 15.6.18,בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המשטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום.

ההחלטה ניתנה בקשר לדוח מספר 11-2-1020514-9, ממנו עולה כי ביום 15.6.18, בשעה 18:52, נהג המבקש, בכביש 70, מדרום לצפון, לכיוון כללי אבלים, במהירות של 152 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש.

התייצבו לדיון לפני באי כוח הצדדים.

לשיטת ב"כ המבקש, המבקש מכחיש כי נסע במהירות המיוחסת לו לכאורה בדוח, השוטר לא מילא אחר נהלי הפעלת ממל"ז, ומכאן שלא ניתן להתבסס על המדידה שנערכה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, תוך שהפנתה לנסיבות הדוח, לנספח הפעלת ממל"ז, המתארת את קרות ביצוע העבירה, ולהרשעותיו הקודמות של המבקש, ובהן עבירות דומות.

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, (10.10.02) קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי שיקול הדעת הנתון לקצין המשטרה בעניין פסילה מנהלית בנוי משני רבדים:

האחד – עניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו.

השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

כן נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו.

הוראת סעיף 48 לפקודה קובעת כי בית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי די ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב כאמור באירוע זה, במהירות המיוחסת לו לכאורה בכתב האישום.