בפ"מ 6827-02-15 בסטיוק נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית ולביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלו על המבקש לאחר שיוחסו לו עבירות של נהיגה במצב שכרות וסירוב להיבדק בדיקת אלכוהול.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה של נהיגה במצב שכרות וטען להיעדר מסוכנות מצדו.

לטענת הסנגור, היעדרו של עבר תעבורתי מצד המבקש לצד דוח מאפיינים שאינו חריג בחומרתו, מקימים יחד את ההנחה כי אין המדובר במסוכנות חריגה מצד המבקש.

ב"כ המדינה התנגדה לבקשה, הגישה את חומר הראיות לעיוני וטענה למסוכנות של המבקש הנלמדת מנסיבות האירוע לפיהן היה המבקש תחת השפעת אלכוהול כבדה עת נהג ברכב.

דיון והכרעה –

מעטות עבירות התעבורה שביצוען לכאורה מקים מסוכנות עצמאית מעצם ביצוע העבירה לכאורה אף ללא קשר לעבר תעבורתי כזה או אחר.

כאשר נוהג אדם במצב של שכרות ברכב, מציב הוא עצמו בסיטואציה בה המרחק בינו ובין תאונה עם עוברי דרך הוא עניין של מזל בלבד.

השכל הישר מחייב קביעה לפיה שיכור הנוהג ברכב מייצר סכנה מידית לסביבתו, ובסיטואציה זו המדובר בסכנת חיים של ממש.

אשר על כן, כאשר מוכיחה המדינה כי בידיה ראיות לכאורה כי אדם נהג ברכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק, די בכך בעיני (ככל שאין כרסום מהותי בחומר הראיות) בכדי להצדיק את המשך ההליך המנהלי אשר ננקט, גם אם אין לו לאותו האדם עבר תעבורתי מכביד.

עצם ההתנהגות הלכאורית הכוללת נהיגת רכב במצב שכרות, מצדיקה בעיני הרחקה מידית של אותו הנהג מיכולת נהיגה וזאת בכדי לשמור על בטחון הציבור באופן מיידי.

ומן הכלל אל הפרט –

בפרשה דנן המבקש הודה בחקירתו כי נהג ברכב.

דוח המאפיינים שבוצע למבקש מראה כי המבקש התנדנד ובמבחן עמידה נדרש לתמיכה.