בפ"מ 6641-02-15 אבו גנאם נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להחזרת רכבו של המבקש שנתפס ביום 10/2/15, לאחר שעל פי הטענה, ביום 20/1/15 ביצע עבירות של הסעת נוסעים בשכר כאשר אינן מורשה לעשות כן, ונהיגת רכב ללא ביטוח.

לטענת המשיבה עלו לרכבו של המבקש שני שוטרים סמויים במסגרת מבצע שערכה המשטרה לאכיפת עבירות של הסעה בשכר, ושלמו לנהג כסף על מנת שיסיעם. השוטרים ירדו מהרכב מבלי שהזדהו ומבלי שקיבלו את פרטי הנהג. לאחר סיום המבצע עסקה המשטרה באיתור כלי רכב שבהם נעברו העבירות וכך אותר רכבו של המבקש.

טוען ב"כ המבקש, כי התנהלות המשטרה לפיה, המתינה 20 יום מאז בוצעה, על פי הטענה העבירה נשוא כתב האישום, במקום לעכב את מבצע העבירה במקום ולתפוס את הרכב בו במקום, ו/או לחקור את הנאשם בעניין בסמוך למועד ביצוע העבירה, אינה תקינה.

לדברי המבקש, לא הוא ביצע את העבירה הנטענת, ומלבדו, נוהגים ברכבו חבריו או בני משפחתו. בחלוף הזמן אין הוא יכול לשחזר מי נהג ברכבו.

בנוסף, טוענת המשיבה כי בכוונתה להגיש נגד המבקש כתב אישום נוסף בגין עבירה של הסעת נוסעים בשכר אותה עבר ביום 15/8/12 באותו רכב, עבירה בה הודה לטענתה, אך טרם הוגש כתב אישום בעניינה.

המשיבה מבקשת להמשיך לתפוס את הרכב לצורך חילוטו לפי סעיף 39 לחסד"פ, היה ויורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו.

דיון

רכבו של המבקש נתפס מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) שלשונו:

"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה"