בפ"מ 6059-01-16 דרובי נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לביטול פסילתה המנהלית של המבקשת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים לאחר שבתאריך 20.01.16 נמדדה נוהגת במהירות של 158 קמ"ש במקום 90 קמ"ש והוגש כנגדה כתב אישום בהתאם.

המבקשת לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, טענה כי התעכבה במקום עבודתה והיה עליה למהר כדי להספיק להוציא את בתה מהמשפחתון. הביעה חרטה על האירוע והדגישה כי הבינה את חומרתו. ביקשה להתחשב בנסיבותיה האישיות ובפרט בעובדה שהיא זקוקה לרישיונה לצורך עבודתה כמורה בבית ספר בכפר טובה זנגרייה (ליד קריית שמונה). אשר להרשעתה הקודמת טענה כי בוצעה על ידי אביה אך נרשמה לחובתה מאחר והרכב היה רשום על שמה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה לאור חומרת העבירה והמסוכנות הנלמדת מהמהירות המופרזת בה נהגה המבקשת.

דיון והכרעה

כאמור, שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת והמבקשת אף הודתה במיוחס לה.

המבקשת נהגה במהירות של 158 קמ"ש (68 קמ"ש מעל המותר), מדובר במהירות מופרזת שיש בה כדי לסכן את המבקשת ואת ציבור המשתמשים בדרך. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, אין בהן כדי להוות נסיבה לקולה.

פסילה מנהלית הינה אחת הדרכים החשובות והיעילות להגן על ציבור המשתמשים בדרך. יש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות חמורות וכן להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש.

עם זאת, מסוכנותה של המבקשת צריכה להיבחן גם ביחס לעברה התעבורתי שאינו מכביד וניתן אף לומר, מקל. המבקשת נוהגת משנת 2010 ולחובתה הרשעה אחת בעבירת מהירות מסוג ברירת משפט אשר לטענתה בוצעה על ידי אביה.

בנוסף התרשמתי כי המבקשת אכן הפנימה את חומרת העבירה וצערה כנה ואמיתי. אמנם אין בכך כדי להוות משקל של ממש בשאלת פסילתה המנהלית, אך מצאתי לציין זאת נוכח התרשמותי כי מדובר באירוע יחיד ויוצא דופן ביחס למבקשת.