בפ"מ 5845-11-14 מאור נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח משולב] למשך 30 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 15/11/14.

2.על פי ההזמנה לדין וכתב האישום (הדו"ח) ביום 15/11/14 שעה 15:20, בכביש 6 קילומטר 144.4, נהג המבקש באופנוע מ.ר 59-646-16 במהירות של 163 קמ"ש, כאשר המהירות המירבית המותרת בכביש זה הינה 110 קמ"ש, היינו, 53 קמ"ש מעל המותר.

הנאשם זומן לשימוע בפני קצין משטרה בעניין פסילת רשיונו ובסיומו קצין משטרה פסל את רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 30 יום.

עתה עותר בפני המבקש לבטל את החלטת קצין המשטרה.

3.המבקש מנמק את בקשתו בכך, כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לו, מהטעם שהשוטר טעה בזיהוי הרכב שביצע את העבירה.

ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי עברו של המבקש אינו מכביד וכי הרשעות רבות הרשומות בגליונו לא בוצעו על ידי המבקש עצמו אלא על ידי אחרים שנהגו ברכבים הרשומים על שמו.

4.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום. המהירות הגבוהה מצביעה על מסוכנותה של העבירה ועברו התעבורתי המכביד מעיד של מסוכנתו של המבקש.

5.הדיון

טענתו של המבקש, כי השוטר טעה בזיהוי הרכב שביצע את העבירה, מקומה להתברר במסגרת בירור האישום. בשלב זה, על ביהמ"ש לבחון קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה.

על פי חומר הראיות, השוטר רשם בנסיבות המקרה בדו"ח, כי הוא כיוון "את הנקודה האדומה על עבר מרכז חזית האופנוע, שהיה בנתיב שמאלי בודד בנתיבו כאשר לא היו רכבים מצדדיו הימניים ולא מאחור". כמו כן השוטר שמר על קשר עין רצוף עם האופנוע שהיה עם עוד נוסע ועם מזוודה אחת מאחור. היינו, השוטר ציין פרטים יחודיים של האופנוע שנמדד מבצע את העבירה, המבדילים אותו מאופנועים אחרים שהיו בכביש, אם אכן היו כאלה.

גם הטענה בדבר העדר מסוכנות של המבקש דינה להדחות.

ראשית, מדובר במהירות גבוהה ומסוכנת של 163 קמ"ש, 53 קמ"ש מעל המותר שהינה חריגה, גבוהה מהמהירות המירבית המותרת.

אשר להרשעות שנרשמו על שם המבקש, הלכה פסוקה היא, כי דו"ח ששולם הרי הוא כפסק דין חלוט. משלא דאג המבקש להסב אותם דוחות על שם הנהגים בפועל, אין לו להלין אלא על עצמו.