וליד נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 ימים לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

רקע

1.ביום 24.7.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים, מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

2.הצו ניתן בקשר לדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום מס' 98-2-1010046 (להלן: "הדו"ח") ממנו עולה כי ביום 24.7.18 בשעה 10:30 נהג המבקש ברכב משא מ.ר. XXXX עם נגרר מ.ר. 90010101 בכביש מס' 6 לכיוון צפון (להלן: "הרכב").

3.בנסיבות בהן נעצר הרכב לבדיקה על ידי שוטר, נמצא כי משקלו הכולל היה 63,580 ק"ג בעוד שהמשקל הכולל המותר הינו 50,000 ק"ג, דהיינו נמצאה חריגה של 27.160% מהמשקל המותר.

4.בעקבות זאת, נערך למבקש שימוע על ידי קצין משטרה ובסיומו הוחלט לפסול את רישיון הנהיגה שלו למשך 30 ימים.

טענות הצדדים 

5.בבקשתו לביטול הפסילה הודיע ב"כ המבקש בשמו כי הוא מכחיש את ביצוע העבירה המיוחסת לו ומבקש להישפט בגינה וגם טען כי הוא נוהג מאז שנת 1975, עובד בתור נהג שכיר, זקוק לרשיון הנהיגה לצורך פרנסתו ונהיגתו אינה מסכנת את שלום הציבור.

6.בדיון שהתקיים בפני בהעדר התייצבות של המבקש אשר ייפה את כוחו של עורך דינו לצורך הזה, טען בא כוחו כי הרכב עצמו - "הסוס" לא הוביל דבר והמטען (מצע אדמה/חול) הועמס על העגלה הנתמכת שנגררה על ידו – עגלה המהווה כלי רכב עצמאי. משכך ומאחר שהמשקל מושא הדו"ח כלל את משקל העגלה והמטען שהועמס עליה גם יחד, ללא הפרדה, לא יכולות להיות לה למשיבה ראיות ברורות לגבי המשקל העודף של המטען, אם בכלל, וכדבריו: "...כרגע אין לבית המשפט לא את אחוזי החריגה ולא את הכלי הנכון שנשא את המשקל העודף, אלא טוענים שהסוס נשא את המשקל העודף וזה לא נכון".