בפ"מ 5369-09-16 מוחמד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 18.9 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו עבירה של אי מתן זכות קדימה.

כידוע, בעת דיון בבקשה מסוג זה, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. הנסיבות מפורטות בדוח שערך השוטר עשור, ולפיהן גרם רכבו של המבקש לרכב אחר לעצור עצירה מוחלטת למניעת תאונה. יתרה מכך, תגובתו הראשונית של המבקש בפני השוטר הייתה כי הוא לא שם לב, מאחר ו"חיפש מסגד להתפלל". המבקש אישר דברים אלה בחתימתו. גם בשימוע בפני הקצין חזר המבקש ואישר את ביצוע העבירה וטען כי "התבלבל".

מעבר לכך, בבקשה ובתצהיר שהגיש מסר המבקש לכאורה גרסה שאינה קשורה למקרה וטען כי "הבדיקה נערכה לרכב אחר והוא כופר באמינותה..."

לגבי המסוכנות, הרי מעבר לזו העולה מהאירוע, בו נכנס המבקש לכביש תוך שדעתו מוסחת והוא מחפש אחר מסגד לעצור בו לצורך תפילה, מדובר במי שצבר לחובתו לא פחות מ – 171 הרשעות קודמות ! גם אם מרבית העבירות אינן חמורות בהכרח כשלעצמן, עצם הצטברות כמות כזו של עבירות מעידה על זלזול בחוק ובכללי הבטיחות בכביש ועיון בגליון ההרשעות מגלה כי לחובת המבקש עבירות חוזרות של נהיגה בלא חגורה, של שימוש בטלפון בעת נהיגה ועבירות מהירות אשר בגין חלקן אף נפסל רשיונו בעבר.

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה לפיה התקיימו התנאים לקיום סמכותו של קצין המשטרה עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה וכי המשך נהיגתו של המבקש תסכן את שלום הציבור, לפיכך הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ו, 27 ספטמבר 2016.