בפ"מ 5315-08-14 א' א' נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב.

המבקש הינו הבעלים הרשום של הרכב (המדובר בכלי מכאני הנדסי דמוי טרקטור לעבודות עפר).

אין מחלוקת כי המבקש לא נהג ברכב נשוא הבקשה ביום האירוע.

לטענת המבקש מסר הוא את מפתחות הרכב לאדם העונה לשם יאסר, ואילו זה ללא ידיעתו וללא רשותו עזב את הרכב ואפשר לבנו הקטין בן ה-17, שאינו מורשה כלל לנהיגה, להכנס לרכב.

לטענת ההגנה, אין המדובר בנהיגה ממש, אלא בישיבה בכלי הרכב בלבד.

המדינה טענה כי קטין נתפס על ידי שוטר כאשר הוא נוהג בכלי המכאני ההנדסי לבדו, בעודו בלתי מורשה לנהיגה וללא השגחת כל מבוגר.

חומר הראיות הוגש לעיוני, ולהלן החלטתי:

בכדי שמבקש יוכל לעמוד בתנאים שקבעה פקודת התעבורה בסעיף 57 ב(ב) – הגנות לבעל רכב רשום, צריך המבקש להראות כי הרכב נשוא הבקשה ניטל ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

בפרשה זו, המבקש השאיר את מפתחות הרכב לאדם עלום העונה לשם יאסר, לגביו אין כל ידיעה של בית המשפט באשר לכשירותו, אותו יאסר לא הגיע לבית המשפט, לא מסר כל תצהיר רלוונטי ואין כל אינדיקציה ראייתית ולו לכאורית של בית המשפט באשר לנסיבות בהן כלי הרכב הכבד הגיע לידי הקטין.

כל שבידי בית המשפט הן ראיות שהגישה המדינה, לפיהן נצפה הקטין כאשר הוא נוהג בכלי הרכב הכבד בעודו בלתי מורשה לנהיגה.

אין המדובר ב"ישיבה" ברכב כפי שטענה ההגנה, אלא בנהיגה בו ממש.

הנטל להוכיח את ייתכנות ההגנה הקבועה בחוק בראיות סבירות, מוטל על המבקש.