בפ"מ 4937-01-16 מידאני נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961. ביום 17.1.16 נפסל רישיון נהיגתו של המבקש למשך 30 ימים, בגין ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות.

על פי חומר הראיות המבקש נעצר באופן אקראי ביום 15.1.16 בשעה 03.56 כשהוא נוהג בכביש 20 לכיוון דרום, כשעל פי דבריו יעד נסיעתו היה גדרה, בה הוא מתגורר.

המבקש נכשל בבדיקת הנשיפון, עמד בהצלחה במבדקי המאפיינים, והשוטר ציין כי לא ניתן לקבוע אם המבקש נמצא תחת השפעת אלכוהול. מפיו נדף ריח אלכוהול קל, והמבקש אישר כי צרך כוס בירה כשעה לפני שהרכב נעצר.

בבדיקת שכרות שנערכה למבקש, נמצא ריכוז של 290 מקג' אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי לנוכח העובדה שבגופו של המבקש נמצא אלכוהול בכמות גבולית וכן לנוכח עבר תעבורתי תקין על רקע וותק נהיגה החל משנת 93, לא מתקיים במקרה דנן רכיב המסוכנות שרק בהתקיימותו יש להורות על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה.

ב"כ המשיבה ציין כי הטענה לפיה המבקש הוא בגדר נהג אחראי אינה מתיישבת עם נסיבות האירוע על פיהם צרך המבקש אלכוהול כשעה לפני נהיגתו.

על כך יש להוסיף את העובדה שהמבקש התכוון לנסוע בכביש בין עירוני נסיעה שאינה קצרה וזאת בשעה מאוחרת של לילה.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון להורות על קיצור הפסילה המנהלית.

מצאתי לנכון לאמץ את האמור ב- בפ"מ 1619-10-13, (תע' - עכו) יבגני וינוגרד נ' מדינת ישראל. כב' השופט קאופמן קבע שם כי השיקול המרכזי בהכרעה בבקשה הוא שאלת המסוכנות וגם אם בהתנהגותו של המבקש נפל פסול ויהיה עליו לתת את הדין בהמשך, במסגרת התיק העיקרי, אין ספק כי רמת האלכוהול הנמוכה והצלחה בכל הבדיקות האחרות מצביעה על רמת מסוכנות נמוכה יחסית, וזאת על רקע עבר תעבורתי תקין.

עוד קבע כי החוק מקנה לקצין המשטרה סמכות לפסילה מנהלית לתקופה של עד 30 ימים, אך אין הכרח לעשות שימוש מלא בסמכות זאת בכל מקרה ומקרה.