בפ"מ 4824-12-14 אבו ריא נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 12.12 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש לא חלק בבקשתו על שתיית אלכוהול, אולם טוען כי שתה כוסית אחת זמן קצר לפני יציאתו ממשרדו, וכי עוכב בסמוך לכך, כך שרשמת האלכוהול שנמדדה אצלו בעת הבדיקה אינה משקפת את הרמה בעת הנהיגה (ראו לדוגמא פס"ד סנפירי בביהמ"ש לתעבורה בי-ם).

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. כאמור המבקש הודה בשתיית כוסית אלכוהול, אולם בתחקור הראשוני שנערך בסמוך לעצירתו לא טען כי הדבר התרחש באופן תכוף לפני הנהיגה, אלא 1/2 שעה קודם לכן. כמו כן, בדיקת המאפיינים שנערכה לו צביעה על השפעת אלכוהול ממשית והמבקש כשל בחלק מהמבחנים.

מכאן כי בשלב זה דומה שגרסתו של המבקש בבקשתו שלפניי באה לצרכי משפט ולאחר התייעצות משפטית, ולכאורה היא אינה משקפת את ההתרחשות אל נכון.

אכן, כמות האלכוהול שנמדדה אצל המבקש הינה נמוכה ואף גבולית. עם זאת, אין לשכוח כי בפסילה מנהלית עסקינן. פסילה לתקופה קצרה בת 30 יום, שבאה בעיקר להרתיע את הנהג, להעמידו על חומרת התנהגותו ולהגן על הציבור מפני חזרה על התנהגות זו בטרם נדון עניינו לגופו.

לפיכך, כאשר מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, דומה כי די במסוכנות העולה ממנה עצמה כדי להצדיק את החלטת הקצין, וראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בב"ש 92994/07 יחיד יוסף נ' מדינת ישראל:

מבחינתי, מי שנוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, ברמה אותה קבע המחוקק כאסורה, עברו התעבורתי, ברוב המקרים (ומודע אני לצורך לבחון כל מקרה לנסיבותיו), לא צריך להיות רלבנטי. מי ששתה יפסל רישיונו ועד תום ההליכים כנגדו.