בפ"מ 4361-12-14 לוי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, לביטול צו פסילה מנהלית שהושת על המבקש ביום 12.12.14 על ידי קצין משטרה, על פיו נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

נטען על ידי המשיבה כי המבקש נהג בשכרות כאשר נמצא ריכוז אלכוהול של 350 מק"ג בליטר אוויר שנשף.

על בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את צו הפסילה המנהלית של קצין המשטרה, לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם כן עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

הסנגורית טענה בבית המשפט כי מטה לחמו של המבקש הינו בנהיגה כאשר הוא אב חד הורי לשלושה ילדים ועובד כנהג משאית.

הסנגורית הוסיפה כי לשיטתה, קיימים כשלים בראיות, בסימון השעות, בכך שהמבקש טוען כי אחר הורה לו לעצור ולא מי שנטען על ידי המשיבה, לא צוין שנדף ריח אלכוהול מפי המבקש ובדיקת המאפיינים היתה תקינה.

על כן, מבקשת הסנגורית לבטל החלטת קצין המשטרה ולהורות על השבת רישיון הנהיגה למבקש.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים שעל בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד המבקש.

המבקש עצמו הודה כי שתה בקבוק בירה. בתיק פלטי נשיפה הנחזים להיות תקינים, בדיקת כיול ובדיקה עצמית של מפעיל מכשיר הינשוף. אמנם בסעיף 6 לדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, נראה כי נעשה תיקון ונרשמה השעה "03:46" אך אין בכך כדי לבטל הראיות הקיימות והתיקון וודאי יתברר במסגרת ההליך העיקרי.

המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1984 וצבר לחובתו 24 הרשעות.

מסוכנותו של המבקש נובעת מהעבירה הנוכחית.

ראה בשפ 6431/10 זיו מרמלשטיין נ' מדינת ישראל (עליון; כב' השופט ע' פוגלמן)