מ' נ' משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961. (להלן:"פקודת התעבורה").

צו הפסילה המנהלית ניתן לאחר שנפתח נגד המבקש תיק בחשד לביצוע עבירה של עקיפה מסוכנת זאת לאחר שהמבקש נהג ברכבו בתאריך 4.1.2018 וביצע עקיפה מסוכנת בניגוד לסעיף 47 ד לפקודת התעבורה.

ב"כ המבקש חזר על נימוקי הבקשה  וטען כי קיימת טעות בזיהוי וכי המבקש לא ביצע את העבירה. עוד טען ב"כ המבקש כי הרכב לא נתפס, והמבקש לא נחקר ולא נבדק לעומק מי עוד השתמש ברכב באותו יום, וכי קשר העין אבד לפי דברי השוטרים ולא בוצעו פעולות חקירה שהיו צריכים להיעשות. מדובר במבקש שהינו נכה במאה אחוז, וביקש להסתפק בתקופה שבה נפסל עד היום. ב"כ המבקש גם טען כנגד הליך השימוע וטען כי לא ניתנה למבקש זכות לטעון כיאות.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש והפנתה לתיק החקירה ולדו"חות הפעולה של השוטרים ולדברי הנהג עצמו, אשר הודה כי הוא זה שנהג ברכב. ב"כ המשיבה ציינה כי מדובר בעבירות חמורות וכי המבקש נוהג משנת 2012 ולחובתו 6 הרשעות קודמות.

דיון

פסילה מנהלית

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו" ראשית, הם קיומם של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.

תיק החקירה ובו חומר הראיות שנאסף על ידי המשטרה הוגש לעיוני והצדדים טענו לבקשה.

במסגרת הליך זה, נדרשת בדיקה אם קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את החלטת הקצין לפסול את רישיונו של המבקש ל- 30 יום. אינני נדרש בשלב זה לבחון את משקל הראיות ומהימנות העדים, כל שנדרש הוא לבחון את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה המצויות בחומר החקירה.

ראיות לכאורה