בפ"מ 4185-09-14 ב' נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר נמסרה ביחס לרכבו של המבקש לאחר שאדם מטעמו נהג ברכבו כאשר הוא שיכור כהגדרתו בחוק.

לטענת ב"כ המבקש, לא ידע הוא כי הנוהג ברכב שיכור ולמעשה הופתע הוא ממצבו אף שישב לידו ברכב.

רמת האלכוהול שנמדדה גבולית, ובנסיבות אלה תפיסת הרכב יוצרת תוצאה בלתי מידתית למבקש שלא חטא בדבר.

ב"כ המדינה התנגד לבקשה וטען כי לא מתקיימות העילות שבסעיף 57 ב(ב) בפקודה לצורך קבלת הבקשה.

דיון והכרעה – 

אין מחלוקת עובדתית כי המבקש ישב לצד הנהג ברכב לגביו בדיקת אלכוהול הוכיחה (לכאורה) כי היה שיכור עת נהג ברכב.

אני מסכים לחלוטין עם התובע כי לא מתקיימות ההגנות שבסעיף 57 ב(ב) שבפקודת התעבורה, שכן הרכב לא נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו של המבקש.

בנוסף, לא שוכנעתי כי המבקש עשה מצדו כל שביכולתו כדי למנוע את התרחשות העבירה.

הנחת המבקש כי הנהג לא שתה, לא די בה.

חובה היה על המבקש לוודא כי הנוהג ברכב אינו תחת השפעת אלכוהול וטענה כללית אשר מכחישה ידיעה זו אינה מספיקה כדי לעמוד בדרישת המחוקק כפי שנקבעה בסעיף 57 ב(ב).

די היה למבקש אם היה מבקש מהנהג לעמוד באופן יציב כדי לראות כי הוא כושל בפעולה זו.

בקשה זהה אשר באה בפני הנהג ע"י שוטר, הניבה חוסר יכולת לעמוד בצורה יציבה.

השוטר אף התרשם כי הנהג תחת השפעת אלכוהול קלה.

הנהג עצמו אישר כי שתה שתי כוסות וודקה בתחקיר פשוט שנערך לו.