כץ נ' מדינת ישראל

בפני התקיים דיון מאוחד בשתי בקשות: האחת, בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש, רוברט הנרי כץ והשניה, בקשה לביטול איסור שימוש ברכב, אשר הוגשה בשם המבקשת, דנה כץ, אשת המבקש.

ביום 9/5/17, ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 30 יום וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה. הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר:90210414901, שעניינו נהיגה בשכרות. המבקש נמדד כשבגופו 780 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כמות העולה על המידה הקבועה בחוק.

עוד באותו היום, קבלה המבקשת הודעת איסור שימוש ברכבה ודאגה להפקיד את הרכב, נשוא הבקשה, במגרש אחסנה.

ב"כ המבקשים סבור כי מתקיימות נסיבות המצדיקות קיצור תקופת הפסילה ואיסור השימוש, הן בשל טענתו לפסלות החלטת קצין המשטרה, בשל נימוק חסר והן לאור העבר התעבורתי המקל של המבקש, נסיבות חייהם של בני הזוג והפגיעה האפשרית בפרנסתם.

בנוסף, הפנה ב"כ המבקשים להחלטת כב' השופט אלון אופיר בבפ"מ (ב"ש) 224/01/12, בוריס ואולגה יוסופוב נ' מדינת ישראל.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשות, טענה כי חומרת העבירה המיוחסת למבקש אינה מצדיקה התחשבות בביטול או קיצור הפסילות וכי היה על המבקש לשקול טיעוניו היום בטרם עלה על ההגה בנסיבות המתוארות.

דיון והכרעה 

מצאתי לנכון לדון תחילה בטענתו הראשונה של ב"כ המבקשים, כי החלטת קצין המשטרה בדבר הפסילה המנהלית פסולה בשל נימוק חסר. נטען כי הקצין התייחס רק לחומרת העבירה ולא לעבר התעבורתי של המבקש.

הלכה פסוקה היא, כי:

"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:

המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.

במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...

ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות..."