בפ"מ 3915-03-16 אבו גאבר נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית.

1.ביום 29.2.16 שעה 13.30 לערך נהג המבקש משאית בטון בכביש 471 ממזרח למערב ומשם "בלופ" לכיוון כביש 4 לדרום. לטענת המשיבה, נהג המבקש באותה עת במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, סטה ימינה מכיוון נסיעתו ופגע במעקה בטון ובגדר ברזל ובהמשך גם בעמוד שלוט. כתוצאה מכך ניתק המערבל ("מיקסר"). ניסיונם של חוקרי המשטרה לאתר את דיסקת הטכוגרף אשר הייתה במשאית, לטענת המבקש, לא צלחה בשלב זה עם כי יודגש כי החקירה טרם מוצתה. בעקבות התאונה, נערך למבקש שימוע בפני קצין משטרה שבסופו הוחלט לפסול את המבקש מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 30 יום. המבקש טוען כי יש לבטל החלטה זו ולהשיב לידיו את רישיונו וזאת מן הטעמים הבאים:

(א)המבקש נוהג מזה 3 שנים ולהוציא עבירה בגין חגורת בטיחות, עברו התעבורתי ללא דופי והוא נעדר עבר פלילי.

(ב)נסיבות המקרה היו כאלה שהמבקש נהג במהירות מתחת למהירות המותרת במקום ( 70 קמ"ש). המבקש טוען כי נהג במהירות 60-69 קמ"ש.

(ג)בשלב זה וכל עוד לא קיים דוח בוחן הקובע כי המבקש אחראי לתאונה, לא ניתן על בסיס התשתית הראייתית הקיימת לקבוע את מסוכנותו של המבקש ולפסול אותו לנהיגה.

(ד)בעקבות פסילת רישיונו נפגעת פרנסתו של המבקש ופרנסת משפחתו

2.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מסוכנותו של המבקש עולה מנסיבות העבירה. נטען כי המבקש נהג בצהרי יום עם משאית עמוסה ב 8 קוב בטון ועקב מהירות שלא תאמה את תנאי הדרך סטה עם משאיתו, פגע במעקה וכתוצאה מן התאונה ניתק המערבל והבטון נשפך לכביש. לטענת המשיבה הודה המבקש כי נסע במהירות גבוהה מן המותר וקיים עדת ראיה המאשרת כי המבקש נהג במהירות גבוהה ( לטענתה כ- 100 קמ"ש).

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, המבקש אינו בעל עבר פלילי ועברו התעבורתי וודאי אינו מכביד אולם אין ולא יכול להיות חולק כי וותק נהיגה של כ- 3 שנים הוא וותק נהיגה קצר יחסית ועל כן אין בהיעדר עבר משמעותי בהקשר זה כדי לחרוץ את גורל הבקשה לכאן או לכאן בכל הנוגע להערכת המסוכנות הנשקפת מן המבקש.

4.לטעמי, המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המבקש עולה מתוך נסיבות התאונה עצמה, כפי שהעיד המבקש עצמו בחקירתו באזהרה מיום 2.3.16. המבקש נהג במשאית בטון עמוסה ב- 8 קוב בטון בצהריי יום בכביש ראשי. לטענתו, רכב מזדה נצמד למשאיתו ועל מנת לחמוק ממנו סטה הנאשם ימינה וניסה שוב לסטות שמאלה על מנת להתאזן אולם בשלב זה איבד שליטה על משאיתו ונגרמה התאונה כאמור. לטענת המבקש, בשלב בו סטה רכב המזדה לכיוונו הייתה מהירות נסיעתו 65-68 קמ"ש. מאוחר יותר הודה המבקש כי המהירות המותרת בעת ביצוע הסטייה עם המשאית הייתה מהירות של 50 קמ"ש ולא נתן הסבר לכך שנסע במהירות בלתי סבירה ובלתי חוקית באותה עת. המבקש ציין כי למהירות בה הנהג עשוי להיות קשר לתאונה, ובלשונו: " יכול להיות שאם הייתי נוסע יותר לאט הייתי מצליח לחזור לכביש ולא לפגוע במעקה". זאת ועוד: כאשר הוצג למבקש פלט ממנו עולה כי מהירותו לפני התאונה הייתה 84-85 קמ"ש בכביש בו מהירות הנסיעה המותרת היא עד 70 קמ"ש אמר המבקש" אני זוכר שנסעתי מהר קודם לסיבוב. זה היה בערך סביב 85 קמ"ש...". לשאלה מדוע נסע במהירות העולה על המותר השיב המבקש כי "אני מיהרתי כי הייתי חייב לפרוק את הבטון לא יתייבש לי במיקסר ולכן מיהרתי". די בכל האמור על מנת להראות כי לכאורה נהג המבקש במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך בכלי רכב כבד, בכביש ראשי בצהריי יום. מיותר לציין את הברור מאליו: על המבקש להתאים את מהירות נהיגתו לתנאי הדרך על מנת לקדם פני רעה אפשרית ובכלל זה את האפשרות כי נהג לא זהיר ייטה להיצמד אל רכבו. מהירותו של המבקש הייתה צריכה להיות כזו שהתמרון אותו ביצע כאמור לא היה צריך להוביל לאובדן שליטה על משאיתו ולתאונה שנגרמה בעקבות זאת. אינני צריך להכביר מלים על פוטנציאל הנזק העצום כתוצאה מתאונה כזו כמו גם על האחריות הכבדה של נהג מקצועי הנוהג בכלי רכב כבד כזה. בנסיבות אלה, אין צורך להכריע בשאלה אם עדת הראייה הניטרלית דייקה כאשר ציינה כי המבקש נהג במהירות של 100 קמ"ש בדיוק או לערך. סבורני כי די בדבריו של המבקש עצמו על מנת לשלול אפשרות לקבוע כי נהיגתו עובר לתאונה הייתה במהירות שאפשרה לו לחמוק מן הרכב שנצמד אליו מבלי לסכן את עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך.

5.נוכח המסוכנות הניכרת העולה מנסיבות התאונה כמפורט לעיל ובשים לב לוותק הנהיגה הקצר של המבקש, לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי קצין המשטרה בהחלטתו לפסול את המבקש למשך 60 יום. החלטת הקצין סבירה ובמקומה. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.