תרקמאן נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית למשך 60 יום לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 אשר הוטלה על המבקש ביום 5.6.18, בגין חשד לגרימת תאונת דרכים בכך שנהג בחוסר זהירות וחצה צומת באור אדום. כתוצאה מכך נגרמו לנהג המעורב חבלות ונגרם נזק לכלי הרכב.

ב"כ המבקש עתר לביטול הפסילה המנהלית או לקיצורה וטען כי המבקש אינו אחראי לתאונה, כי נכנס לצומת באור ירוק וכי נהיגתו בזמן התאונה לא הייתה רשלנית בדרגה המצדיקה את שלילת רישיונו, ולא נשקפת ממנו מסוכנות. בנוסף, טען ב"כ כי מכיוון שהרישיון משמש את המבקש לפרנסתו, המשך הפסילה המנהלית יגרום לפיטוריו. על המבקש להיענש רק בסוף ההליך המשפטי, ולא בשלב זה טרם הגשת כתב האישום. לדבריו, לא ברור אם קיימת תכנית רמזורים והאם הרמזורים היו תקין.

מנגד, ב"כ המשיבה ביקש לאשר את החלטת הקצין הפוסל ולהשאיר את הפסילה על כנה. לדבריו, הרמזורים היו תקינים, מדובר בשעות יום ולא היה כל גורם המפריע את ראית הרמזור. נשקפת מסוכנות מהמבקש שכן נמצאו סימני בלימה על הכביש המעידים על מהירות של 70 קמ"ש עובר לתאונה. כמו כן טען ב"כ המאשימה כי ישנו עד ניטרלי בתיק. לדבריו, המבקש נוהג משנת 1999, ולחובתו עבר תעבורתי מכביד הכולל 38 הרשעות קודמות הכוללות, בין השאר, מספר עבירות של אור אדום מהשנים האחרונות, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בהיותו בלתי מורשה.

דיון והכרעה

על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה יפסול קצין משטרה את רישיונו של נהג שעבר עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש, כאשר יש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג.

בית המשפט רשאי לבטל את הפסילה אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור, כאמור בסעיף 48 לפקודת התעבורה.

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל נקבעו הכללים שעל יסודם יש לבחון את הפסילה המנהלית אשר ניתנה מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה. שיקול הדעת המסור לקצין משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים, האחד, רובד ראייתי, שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס אשמת הנהג בעבירות המיוחסות לו. השני, עיקרו בשאלה, האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו. נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין, אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודת התעבורה לפיה בית משפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור. לעניין זה, נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע העבירה וכן להרשעותיו הקודמות של הנהג. (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ה 145 (3); בש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב 331 (3)).

שני שיקולים מנחים את בית המשפט , האחד, האם קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש והשני, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.

בבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל, נפסק: