עואד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. 

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 16.7 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה בניגוד לאור אדום ברמזור.

המבקש הקדים וטען כי דין ההחלטה להתבטל מאחר והשימוע נערך רק בחלוף חמישה ימים מיום שניטל ממנו רשיון הנהיגה, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 47(ג')(1) לפיה יש לקיים את השימוע בתוך שלושה ימים. המבקש הוסיף וטען כנגד העבירה ומסוכנותו.

ראשית, באשר לטענה המקדמית של המבקש, לא ראיתי לנכון לקבלה ולקבוע כי מדובר בחוסר סמכות. מטרת הקביעה כי יש לקיים את השימוע בסמוך למועד העבירה היא להקטנת הסיכון לציבור ופסילתו המנהלית, שהיא מניעתית מטבעה. קיום השימוע באיחור יכול אולי ללמד על כך שהמשיבה לא ראתה דחיפות בפסילה, ולא ראתה מסוכנות גבוהה בהמשך נהיגת המבקש עד למועד השימוע, אולם אינה שומטת את הסמכות מהחלטת הקצין.

ראו בהקשר זה החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 7855/10 בעניין ברוך, בש"פ 3019/00 בעניין אלמליח והחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 27851-05-12 בעניין דדשב, שם נדחה ערר על החלטתי שלי בסוגייה זו.

לגופו של עניין, הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. השוטר מציין כי עמד במפרץ התנועה ליד הרמזור, והבחין בעבירה ממרחק של כ – 15 מ'. השוטר ציין שהבחין בבירור כי המבקש עבר את הצומת בנהיגה רצופה ובניגוד לאור ברמזור.

המבקש הכחיש את העבירה, אולם לא מסר גרסה עובדתית משלו, לא צירף תצהיר לבקשתו ובוודאי שלא הטה את הכף בשלב זה לקביעה כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירה.

לגבי המסוכנות, המדובר במי שלחובתו יותר מ – 60 הרשעות קודמות, רובן עבירות מהירות ועבירות של נהיגה בלא חגורת בטיחות. לא מצאתי לחובתו עבירות ברמת החומרה הגבוהה ביותר כגון נהיגה ברשלנות או בשכרות ולא גרימת תאונת דרכים. עם זאת, לחובת המבקש אישום בעבירה דומה של אי ציות לרמזור, אשר טרם התבררה.