מחמוד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לקיצור פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 6/07/2018 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של

30 ימים, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח מס' 30251117005 לפיו, נחשד המבקש בעבירה של נהיגה במהירות 142 קמ"ש בניגוד למהירות 90 קמ"ש הקבועה בתמרור ובעבירה של נהיגה כשרשיון הרכב פקע תקופה של כשנה וחודשיים.

הצדדים טענו בפני ותיק החקירה הוגש לעיוני.

ב"כ המבקש חזרה על בקשתה לביטול הפסילה המנהלית וטענה כי השימוע אשר נערך למבקש מבוטל – VOID בשל כך שבוצע, לטענתה, בתאריך 28/6/18, שעה שמועד העבירה על פי הדו"ח הינו 6/7/18. עוד טענה להיעדר מסוכנות של המבקש, לכך שהפרזת המהירות היא של 2 קמ"ש מעל ברירת הקנס הקבועה בחוק ובאשר לעבירה של פקיעת רשיון רכב, הציגה רשיון רכב תקף וטענה כי מדובר ברכב חדש ולכן המבקש חשב כי היה צורך רק לשלם את רשיון הרכב ולא להעביר טסט בפועל.

בהמשך טענה לנסיבותיו האישיות של המבקש ולכך שפרנסתו היא נהיגתו.

ב"כ המשיבה מצידה התנגדה לבקשה, טענה כי קצין המשטרה פסל את המבקש כדין ובסמכות. טענה למסוכנות המבקש הנשקפת הן בשל ביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת והן בשל עברו התעבורתי היות והוא אוחז ברשיון נהיגה משנת 2015, לחובתו 2 הרשעות, אחת דומה משנת 2016. עוד הפנתה ל- 3 תיקים תלויים ועומדים בגין עבירות דומות אולם משלא הוצגו התיקים, אין להידרש אליהם. למרות זאת, עולה כי 2 מבדים שייכים לתיק שבפניי ונותר מבד אחד בגין עבירת מהירות מסוג ברירת קנס.

ב"כ המשיבה הפנתה לראיות גולמיות וטענה שדי בהן בשלב זה של הדיון, תוך שהפנתה לפסיקה בעניין, והשיבה לטענת המבקש באשר לבטלות השימוע, בכך שמדובר בכשל טכני שניתן לתקנו בנקל.

דיון והכרעה