בפ"מ 2327-08-15

בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג טויוטה מ.ר. "7524079".

בתוקף סמכותו על פי סעיף 57א', הורה קצין משטרה על איסור שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום.

המבקשת עותרת לביטול איסור השימוש מאחר ולטענתה הינה הבעלים של הרכב וכי הרכב הוא רכב יחיד המשמש אותה לצרכיה האישיים הבריאותיים. המבקשת צרפה תיעוד רפואי התומך בטענותיה.

ביום 2.8.15 נרשם לבנה של המבקשת הזמנה לדין בגין נהיגה בשכרות. הנ"ל סירב לתת דגימת אוויר נשוף.

עיינתי בחומר הראיות ובשלב זה קיימות ראיות לכאורה כי אכן הנהג ביצע את העבירה המיוחסת לו בהזמנה לדין.

עפ"י סעיף 57ב' בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

המבקשת נחקרה על תצהירה ומחקירתה עולה כי הרכב ניתן לבנה בידיעתה ובהסכמתה. לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה או שבנה פעל בניגוד להוראותיה.

עם כל ההבנה למצבה הבריאותי של המבקשת, לא מצאתי מקום להורות על הפעלת סמכותי לקצר את תקופת איסור השימוש, וזאת בשים לב לעברו התעבורתי המכביד של הנהג, אשר הורשע בעבר גם בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ותלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. היה על המבקשת לעשות יותר ממה שעשתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה, אשר מסכנת את בטחון הציבור.