בפ"מ 2177-01-17 בר נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 3.1.17 בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

על פי הנטען נהג המבקש במהירות של 146 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של . מדובר בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי מכיוון צומת התשבי לכיוון צומת העמקים.

2.המבקש כפר בביצוע העבירה וטען כי העבירה לא הוכחה. טען כי הניידת הופעלה שלא לפי ההנחיות וביום גשום מאד. טען כי מדובר בכביש עם שני נתיבים המהווה ציר ראשי למשאיות עם ציוד הנדסי כבד, מסילת רכבת וקווי מתח שמפריעים לבדיקת המהירות. טען כי השוטר שעצר אותו עמד במרחק של 4 ק"מ מהמקום שבו טען שעמד עד העצירה בפועל וכי עשה פניית פרסה. ביקש להתחשב בכך שהוא נהג מונית במקצועו וזקוק לרכב לצורך פרנסת משפחתו. טען כי העבירה האחרונה שלו היא משנת 2014.

3.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען לקיומן של ראיות לכאורה. טען כי מדובר במהירות חריגה של 56 קמ"ש מעל המותר. טען כי המבקש נוהג משנת 1981 ולחובתו 22 הרשעות קודמות.

4.בבואו לדון בבקשה מעין זו אמור ביהמ"ש לבדוק האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת הן על עברו התעבורתי של המבקש והן על נסיבות ביצוע העבירה הספציפית ובלבד שיימצאו ראיות לכאורה לחובתו של המבקש.

5.לאחר עיון בדו"ח התנועה על כל חלקיו, מצאתי כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המבקש וזאת בשים לב לכך שהאכיפה בוצעה על ידי מפעיל מוסמך תוך מילוי הדרישות לבדיקת המכשיר בתחילת המשמרת ועם סיומה, תוך הקפדה על התנאים המקדמיים לאכיפה. כמו כן נשמר קשר עין רצוף עם הרכב, כאשר הרכב היה בודד וצוין כי לא ירד גשם בעת מדידת המהירות של הרכב וכי לא היתה תנועת רכבות בזמן המדידה.

כמו כן מולא מזכר אשר נערך ע"י השוטר שחר ראובני, אשר היה עם מפעיל הדבורה במועד הארוע, ובו הוא מציין את המהירות אותה ראה על גבי מכשיר האכיפה וכי נשמר קשר עין רצוף עם רכבו של המבקש עד לעצירתו.

לא מצאתי גם כי נפל פגם כלשהו בהליך השימוע שנערך למבקש.

6.באשר למסוכנות, המבקש נוהג משנת 1981 וצבר לחובתו 22 הרשעות קודמות, לרבות בגין נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה בקלות ראש. העבירה בגינה נפסל מנהלית והמיוחסת לו כאן, היא עבירה חמורה שכן המבקש נסע במהירות העולה ב- 56 קמ"ש על המהירות המותרת, ומכאן שנהיגתו של המבקש מעידה עליו כי הוא נהג מסוכן ועל כן אני סבורה כי קיים צורך בהשלמת "תקופת צינון" כפי שנקבעה בחוק.

7.לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש, אולם לא מצאתי במכלול הנסיבות אשר בפני להעדיף את האינטרס האישי של המבקש ולא ראיתי טעם או נסיבות מיוחדות לביטולה או קיצורה של תקופת הפסילה המנהלית.