בפ"מ 2171-10-16 פינטו נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהושתה על המבקש ע"י קצין משטרה למשך 30 ימים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק החקירה החלטתי לדחות את הבקשה.

מבוא

1. ביום 07.10.16 בשעה 14:40 לערך, נהג המבקש בכביש מס' 1 ממזרח למערב, בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש במהירות של 143 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

2. ביום 07.10.16, לאחר שימוע שנערך למבקש הוחלט על ידי קצין המשטרה לפסול אותו מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום מהנימוק: "מהירות גבוהה מאוד במקום בו אירעו ת"ד חמורות... "

3. עתה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הפסילה המנהלית שכן לטענתו לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לו. לטענת ב"כ המבקש, במקום ביצוע העבירה, קילומטר 45 בכביש 1, המהירות המותרת היא 110 קמ"ש ולא 90 קמ"ש. בתמיכה לכך הפנה ב"כ המבקש לתת"ע 3225-07-16 מדינת ישראל נ' לוי (מיום 12.09.16) בו תוקן כתב האישום כך שנרשם כי המהירות המותרת בקילומטר 44.5 היא 110 קמ"ש; ולבמ"פ 3741-12-15 אברהם נ' מדינת ישראל (מיום 17.12.15) שם קוצרה תקופת הפסילה בין היתר נוכח העובדה כי נמצא ליקוי ברישום הדוח בכך שלא צויינו בו התמרורים המעידים על מהירות המותרת באותו קטע הכביש.

4. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למבקש.השוטרת ציינה בדוח את נסיבות המקרה באופן מפורט. ב"כ המשיבה הפנתה לעברו התעבורתי של המבקש אשר נוהג משנת 2008 וצבר לחובתו 6 הרשעות ביניהן הרשעה אחרונה מלפני כחודש בגין עבירה של אי ציות לתמרור.

   דיון והכרעה

5. הלכה ידועה בהקשר לבקשה לביטול פסילה מנהלית קובעת כדלקמן:

   "כידוע, השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בענין פסילה מנהלית מלהחזיק רשיון נהיגה היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור. בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה, לרבות השאלות: האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם מדובר באירוע בעל אופי מקרי, או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן?..." (בש"פ 9849/02 בלטנר חיים נ' משטרת ישראל, (פורסם בנבו, 27.11.02)

6. בענייננו שתי שאלות משנה צריכות הכרעה: האחת, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו. השנייה, האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש סכנה לביטחון הציבור.