חניפס נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

2.ביום 10.9.18, בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המשטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום.

3.ההחלטה ניתנה בקשר לדוח מספר 10251205612, ממנו עולה כי ביום 10.9.18, בשעה 7:29, בכביש 79, ק"מ 12.3, נהג, לכאורה, המבקש בפרטית, מסוג "סיאט", מ.ר. XXXX, במהירות של 148 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54א' לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

4.לשיטת ב"כ המבקש, המבקש לא נהג במהירות המיוחסת לו, ובעת שצולם, רכבו לא היה בודד בכביש. כן צוין כי עברו התעבורתי של המבקש נקי לחלוטין, ומכאן שיש להשיב לו את רישיונו לאלתר.

5.ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, ומפנה לדוח, לנספחיו ולנסיבותיו.

5.בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, (10.10.02) קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי שיקול הדעת הנתון לקצין המשטרה בעניין פסילה מנהלית בנוי משני רבדים:

האחד – עניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו.

השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

כן נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מידית לציבור מנהיגתו.

הוראת סעיף 48 לפקודה קובעת כי בית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

6.תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מהדוח עולה כי המבקש צולם במכשיר הממל"ז, נוהג במהירות של 153 קמ"ש, בעת שנסע בנתיב הימני, מבין 3 נתיבים, בכביש 79, כשהוא הראשון בטור הרכבים בנתיבו. רכבו הועמד בשולי הדרך, לאחר שנשמר עמו קשר עין רציף. הוצגו למבקש נתוני המהירות בצג והמרחק, 293.4 מ'.