בפ"מ 1649-01-17 אלזיאדנה נ' מדינת ישראל

זו החלטה לבקשה לביטול צו פסילה מינהלית , שניתן נגד המבקש ב- 05.01.17 ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

הצו ניתן לאחר שנרשם נגדו דו"ח תנועה בגין עבירה בניגוד לתקנה 27(א) לתקנות התעבורה – נהיגה ברכב שנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך.

ה- דו"ח נרשם לאחר שבוחן של משרד הרישוי בחן את הרכב ומצא - "בלם שרות אין עצירה דוושה נמוכה ו- בלם עזר אין עצירה ".

בקבות הבדיקה ניתן צו פסילה נגד המבקש וצו השבתה מינהלית כנגד הרכב, שאינו בבעלות המבקש.

החלטה זו מתייחסת – אפוא – רק לפסילת הרשיון של המבקש.

ב"כ המבקש המציא אישור משרד הרישוי, לפיו הרכב עבר מבחן שנתי ימים בודדים לפני ביצוע העבירה וכאשר יש "טסט" לרכב, איך הוא יכול לדעת כי הרכב לא תקין?

מדובר ברכב המוגדר כ – משא סגור – אין פרטים נוספים.

ב"כ המשיבה התנגדה לביטול הצו ואף הגישה פס"ד קודם נגד המבקש בגין עבירה דומה שלא קשור לאותו רכב והצביעה על הרשעה קודמת בגליון ההרשעות מ- 28.06.16 מסוג ברירת משפט בדרגה הנמוכה שכן קשורה לאותו רכב.

אלא – לדעתי - ברגע שהרכב עבר מבחן שנתי, והוא טען בפני הקצין כי זה תוקן, אין בהרשעה זו כל נפקות לגבי ההכרעה לבקשה זו.

עיון בסעיפי החוק הרלוונטים מראה כי תק' 27(א) כלולה בסמכות לפסילת רשיון ואילו לגבי הסמכות לאסור את השימוש ברכב, חייב ש- " דוושת הבלם יורדת לרצפת הרכב ".

זה לא נרשם ב- טופס הבדיקה, שממנה לא ניתן ללמוד על אופן ביצוע הבדיקה, האם בוצעה נסיעת המבחן ,באלו אמצעים בוצעו הבדיקה , מה היתה יעילות הבדיקה, אם בכלל.

"דוושה נמוכה" אין פירושה "דוושה שיורדת לרצפת הרכב".

לדעתי, אין בעובדה כי הרכב עבר טסט כדי לשלול אפשרות כי תהיה תקלה ברכב כעבור מספר ימים, מיוחד כאשר לא ידוע איזה שימוש נעשה ברכב באותם ימים, אבל אין זה השלב להכריע בשאלה זו.

הסיכון ברכב נובע – אם בכלל – מצב הרכב, ולאו דווקא מהמבקש.

התקנה מדברת על "מצב העלול לסכן עובר דרך" – זה יסור מהותי שיש להוכיח במשפט באמצעות ראיות, ולא הנחות או מסקנות.

ראיות כאלו אינן בנמצא בתיק.

עוד אוסיף כי הבוחן כלל לא נרשם כעד תביעה ? והשוטר אינו מוסיף דבר ב- דו"ח שלו.

מכל המובא לעיל, אני מורה על ביטול צו הפסילה.

המטרה תחזיר את רשיון הנהיגה למבקש באופן מידי.,