בפ"מ 159-11-14 מחאסן נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב מיום 12.10.2014 שהוטלה על רכב מספר 4596572 (להלן: "הרכב") שבבעלותה של המבקשת אשר בו נהג מר אחמד ג'ברין (להלן: "הנהג") כשהוא שיכור על פי הנטען.

יצוין כי כמות האלכוהול אשר נמדדה בגופו של הנהג כפי שעולה מחומר הראיות שהונח בפני הינה 500 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.המבקשת טוענת באמצעות ב"כ כי כבר חלף זמן רב מאז אחסנת הרכב ביום 20.10.2014 וכי יש בכך די בנסיבות העניין. לטענתה מי שנהג ברכב הוא שכנה של המבקשת והמבקשת לא ידעה שהוא נוסע לבלות ולשתות. לטענתה מדובר באדם מכובד. הרכב משמש למבקשת לצורך הגעה למקום העבודה שלה ולביצוע קניות לבית ובהעדר הרכב ובשל העובדה כי היא מתגוררת רחוק מהעיר וקיימת בעיה עם תחבורה ציבורית היא מתקשה בפרנסתה ובקיום הבית והעדר רכבה עלול לגרום לה נזק ולהפרת התחייבויות קודמות שלה.

ב"כ המבקשת ציין כי בבית המבקשת קיים רכב נוסף, של בעלה של המבקשת, אולם רכבה של המבקשת משמש גם אותה וגם את ילדיה בהיותו רכב משפחתי.

3ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. הן לקיצור והן לביטול ההשבתה. טענה כי קיימת עילת מסוכנות ולא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל. טענה כי המבקשת לא התייצבה בבית המשפט להיחקר על תצהירה ולפיכך מבקשת שבית המשפט יתעלם ממנו.

4.אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לצורך הבקשה זו. בית המשפט אף עיין בראיות והגיע למסקנה כי יש ראיות לכך כי הנהג נהג ברכב כשהוא שיכור. הכוונה בין היתר לתוצאות בדיקת הנשיפה, לדוח הפעולה בדבר אכיפת נהיגה בשכרות באמצעות ינשוף ודברי הנהג כי שתה כוס ויסקי בחתונה לפני שהוא נעצר.

5.הזיקה בין המבקשת לבין שכנה היא זיקה קרובה שכן המבקשת אפשרה לו לנהוג ברכבה מתוך הכרותה עימו, מתוך כך שהיא סומכת עליו ומשכשל הנהג ונהג כשהוא שיכור על פי הנטען אין היא יכולה להתנער מאחריותה כבעלים של הרכב.

6.אין מחלוקת כי החלטתו של הקצין גורמת למבקשת אי נוחות ויתכן אף לפגיעה בעבודתה התקינה, אולם בשים לב לחומרת העבירה ולכמות האלכוהול ביחד עם העובדה כי המבקשת לא עשתה די כדי למנוע את ביצוע העבירה, מדובר בפגיעה מידתית ובהחלטה סבירה של הקצין אשר יש לקיימה במלואה.

7.העולה מכל הנ"ל כי החלטתי לדחות את הבקשה.