בפ"מ 1496-04-15 ה' ט' נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקשת לאחר שנהגה לכאורה ברכב כאשר היא שיכורה כהגדרת מצב שכרות בחוק.

באת-כוח המבקשת הסכימה בתחילת טיעוניה לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקשת, ולמעשה בקשתה נשענה על שני טיעונים מרכזיים: הראשון, כי לאור עברה התעבורתי הנקי של המבקשת לא נשקפת ממנה כל מסוכנות, והשני, כי המבקשת לבדה תומכת באמה הסובלת ממחלה קשה וממצב נפשי קשה המחייבים ניידות שלה על בסיס יומיומי.

בא-כוח המדינה התנגד לבקשת המבקשת, טען כי העבירה שלכאורה בוצעה מקימה מסוכנות המצדיקה את המשך ההליך המנהלי, ואין בעובדה כי אין למבקשת עבר תעבורתי כדי להצדיק את ביטול ההליך המנהלי כליל.

דיון והכרעה

צודק בא-כוח המדינה כי בהתאם לחוק ולפסיקה הנוהגת יש הצדקה מלאה בפרשה זו להליך המנהלי אשר ננקט כנגד המבקשת.

כאשר אדם נוהג ברכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק, יש בהתנהגותו מסוכנות מובנית המצדיקה נקיטה של הליך מנהלי כלפיו אשר מרחיק אותו מיכולת נהיגה באופן מיידי.

יחד עם זאת, הערכת מסוכנותו של נהג בהליך מסוג זה, נשענת לעולם גם על פרמטרים נוספים, ובכלל זה גם ותק נהיגה, על רקע עברו התעבורתי הספציפי של אותו אדם.

בפרשה שבפניי אוחזת המבקשת ברשיון נהיגה משנת 2003, ואין לחובתה כל עבר תעבורתי מכל סוג. מעבר לנתון שציינתי לעיל אשר מפחית מרף המסוכנות בפרשה זו, הציגה באת-כוח המבקשת שלושה מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הרפואי הנתון של אם המבקשת.

בהתאם למסמכים אשר הוצגו, ומבלי שאפרט יתר על המידה (והכול בכדי לשמור על פרטיות אמה של המבקשת), נדרשת אמה של המבקשת בימים אלה באופן סדיר לטיפולים כימותירפיים מורכבים, וזאת לאחר שבתקופה האחרונה חלה החמרה במהלך המחלה ממנה היא סובלת. אותה אישה היא אם חד-הורית לשלוש בנות, כאשר המבקשת היא הבכורה, ושתי אחיותיה האחרות (אחת מהן בת 14) לא נוהגות, כך שניידוּת האם תלויה לחלוטין ברשיון הנהיגה של המבקשת.

שוכנעתי כי הגם שיש הצדקה מלאה להליך המנהלי בפרשה זו, נוכח העדר כל עבר תעבורתי על-פני ותק נהיגה של 12 שנים, ונוכח מצבה הרפואי החריג של אם המבקשת, יש הצדקה לקיצור מסוים של משך ההליך המנהלי.