בפ"מ 1442-07-14 אבו סעדה נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להורות על ביטול החלטת קצין משטרה, אשר הורה על השבתת רכבו של המבקש, לאחר שנהג הרכב, אחיו של המבקש, נהג בו כשהוא, לכאורה, שיכור.

בחנתי את חומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישום המיוחס לנהג הרכב.

בתיק, דוחות של השוטרים, דוח של מפעיל מכשיר הינשוף, פלטי מכשיר הינשוף המצביעים על כמות האלכוהול שנמדדה בגופו של נהג הרכב וכן תעודות ומסמכים המעידים שמכשיר הינשוף היה תקין, לכאורה, במועד ביצוע המדידה וכי המדידה בוצעה, לכאורה, על פי כל הנהלים הדרושים.

יתרה מזאת, נסיבות ביצוע העבירה, נוטות לחומרה; הנהג התקשה בביצוע בדיקות המאפיינים, התנדנד, החטיא הבאת אצבע לאף, לא הצמיד עקב לאגודל ומכאן שגם, לפי בדיקת המאפיינים, קיים יסוד סביר להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות. הנהג גם קשר עצמו לביצוע העבירה הודה ששתה אלכוהול בטרם הנהיגה. לדבריו ישן, וסבר כי השפעת האלכוהול פגה, ולכן כאשר התקשר אליו חבר, עלה לרכב ואסף אותו.

עוד עולה מחומר החקירה כי הנהג וחברו, התפרעו, הפריעו לשוטרים במילוי תפקידם, ניסו לחבל בבדיקת השכרות, ולא שיתפו פעולה עם השוטרים בלשון המעטה. ברכב נמצא אלכוהול. נהג הרכב העיד בבית המשפט ובדבריו נטה למזער את האירוע והכחיש בחצי פה קיומו של אלכוהול ברכב אך אישר כי אכן היה ניסיון להפריע לשוטרים בעבודתם.

המבקש, הסביר כי הרכב נמצא רב הזמן בבית, זמין לשימושו של אחיו (שנתפס כשהוא נוהג בו שיכור). המבקש לא טען אף לא ברמז כי הזהיר את אחיו לבל יעבור עבירות על החוק, לא עלתה כל טענה שאסר עליו לנהוג ברכב לאחר צריכת אלכוהול, וכאמור מסתבר מהדברים שנשמעו בדיון כי האח שותף מלא לשימוש ברכב ותדירות השימוש שהוא עושה ברכב אף גבוהה מזו של המבקש הנמצא רוב הזמן בצבא.

בנסיבות אלה, עם כל ההבנה לטענות שהעלה המבקש, לא מצאתי כי הוכחה בפני הגנה כלשהי למבקש עפ"י הוראותיו של סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ד, 09 יולי 2014, בהעדר הצדדים.