בפ"מ 11431-05-16 אסדי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 29.5 למשך 30 יום לאחר שיוחסה לן עבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה.

בבקשה העלה הסנגור טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר המבקש וכן הוסיף וטען להיעדר מסוכנות ונחיצות הרשיון.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. השוטרים ערכו דוח מפורט לרבות תרשים של העבירה, ומנגד כאמור טענת הסנגור לא נתמכה בתצהיר של המבקש עצמו. יתרה מכך, בשימוע בפני הקצין מסר המבקש לפחות ראשית הודאה בעבירה והביע צערו על המקרה. אף דברי המבקש בעת עריכת הדוח לפיהם המשאית אותה עקף יצאה לעקיפה בלא איתות, סותרים לחלוטין את האמור בבקשה לפיו לא הייתה עקיפה כלל, והרכב המעורב היה במצב עמידה(!).

לגבי המסוכנות, זו נלמדת מהנסיבות ומעברו התעברותי של המבקש. המבקש נוהג משנת 1999 ולחובתו 12 הרשעות. עיון בגליון ההרשעות מגלה כי אין לחובתו עבירות חמורות וחלק גדול מהן קשור בהובלת מטען.

נסיבות המקרה דנן הינן חמורות. המדובר בעקיפה מסוכנת לכאורה שבוצעה תוך כדי נהיגה במשאית, אשר הינה כלי רכב מסוכן, והזהירות הנדרשת בנהיגתה הינה גבוהה אף יותר מזו הנדרשת בנהיגת רכב רגיל.

עם זאת, עברו התעברותי של המבקש מעיד על כך שמדובר בהתנהגות שאינה אופיינית לדרך נהיגתו הרגילה.