בפ"מ 11291-11-16 תורן נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהושתה על המבקש ע"י קצין משטרה למשך 30 ימים.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות של 167 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת- 110 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54 לתקנות התעבורה.

טיעוני הצדדים

בנימוקי הבקשה, ציין המבקש כי ביום ביצוע העבירה לכאורה, נהג ברכבו בכביש 431 בשעה 1:35 לפנות בוקר ולאחר שחלף על פני ניידת המשטרה ועבר כברת דרך, נתבקש לעצור. השוטרת ציינה בפניו כי נהג במהירות הגבוהה מהמהירות המותרת ואף הציגה את נתוני המדידה בפניו. בהמשך, נפסל לנהיגה על ידי קצין משטרה אשר הגיע למקום.

הסניגור ציין כי המבקש נהג בתוך שיירת רכבים בתנועה עמוסה, בכביש חשוך לחלוטין וללא תאורת רחוב. על כן, לא ייתכן כי נהג במהירות הנטענת. כן טען בדיון ,כי האכיפה בתוך שיירת רכבים בשעת לילה הינה בניגוד להוראות המשיבה עצמה.

עוד טען המבקש כי לא הובאה כל אסמכתא להסמכת השוטרת להפעלה מכשיר האכיפה וכן לביצוע בדיקת התיאום של מכשיר המדידה, כנדרש. הסנגור ציין כי אין בתחנת המשטרה בבית דגן, עמוד כפי הנדרש לביצוע הבדיקה.

עוד ציין, כי על פי חומר הראיות כלל לא ברור האם נשמר קשר העין ביו השוטרת לבין המבקש ממדידת המהירות ועד לעצירת הרכב.

הסנגור צרף אישור ממקום עבודתו של המבקש המאשר כי מתוקף תפקידו עליו לבקר באתרי החברה ובפרויקטים בהקמה ועל כן כי ניידותו הכרחית מאוד.

המשיבה הסכימה כי למשיב וותק נהיגה משמעותי וכי עברו אינו מכביד, אך טענה כי מסוכנותו נלמדת מהמהירות בה נטען שנהג, 167 קמ"ש, המיוחסת לו.

לעניין נוהל המשיבה בגין אכיפת מהירות הנסיעה בשעות הלילה, טענה המשיבה, כי הוא נועד לשמירה על בטחון השוטרים ולא נובע מחוסר יכולת טכנית של מדידה בשעות אלו. בכל אופן ציינה, רכבו של המבקש היה הראשון בשיירה ועל כן, אין בעיה בהפעלה.

המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1973, ולחובתו 6 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן הינה עבירה מסוג ברירת משפט משנת 2011. עבירת המהירות האחרונה לחובתו בוצעה בשנת 2001.

דיון והכרעה

בהתאם לפסיקה, על בית המשפט לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לאשמת המבקש וכן את מסוכנותו בהמשך הנהיגה.