בפ"מ 1126-12-14 אלדרוטי נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- פקודת התעבורה).

על פי הראיות, עובדו של המבקש, חמאד מוחמד (להלן-העובד), נהג ביום 28.11.14, שעה 01:45, ברכב בבעלות המבקש שמספרו 6321765 (להלן הרכב), כשהוא שיכור לכאורה, כשבגופו נמדד ריכוז של 425 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

נימוקי המבקש:

בעדותו בפניי ציין המבקש כי בבעלותו עסק קטן העוסק בביצוע משלוחים עבור מרכולים. לצורך כך הוא מעסיק חמישה עובדים, ובבעלותו חמישה כלי רכב המשמשים את צרכי העסק.

לטענתו, הנחה את עובדיו כי הרכב משמש לצרכי עבודה בלבד ולא לנסיעות פרטיות. לפיכך, בסיום יום העבודה, כמו גם בסופי שבוע, עליהם להחנות את הרכב בסמוך לביתם ולא להשתמש בו. בחקירתו הנגדית הסביר כי לא קיים מסמך בכתב המסדיר את השימוש ברכב על ידי העובדים, אלא ההסדר הוא באמצעות "חוזה בעל פה" (פרוטוקול עמ' 1, שורה 28). המבקש אף טען כי הנחה את עובדיו לנהוג בזהירות.

באשר לאירוע עצמו, המבקש ציין כי העובד סיים את עבודתו בשעה 22:00, והשתמש ברכב לנסיעה פרטית ללא ידיעתו. משנשאל אם נוכח השימוש האסור ברכב הגיש תלונה במשטרה, השיב:" לא משום שהרכב כן משמש אותו כל היום, ואני סומך על הבן אדם".

בסיכומיו טען ב"כ המבקש שבנסיבות העניין על ביהמ"ש להפעיל את סמכותו לפי סעיף 57ב(ב)(1) לפקודת התעבורה, לחילופין, לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 57ב(ג) לפקודה, ולקצר את תקופת הודעת איסור שימוש ברכב. כמו כן, ציין כי אין חובה לקיום הסכם בכתב, וכי העובד עצמו טען בפני הקצין בעת השימוע שנערך ביום 30.11.14 כי השתמש ברכב בלא ידיעתו של המבקש, עקב תקלה ברכבו הפרטי.

עמדת המשיבה:

המבקש לא צרף תצהיר לתמיכת העובדות הנטענות בבקשה. אולם גם בהתעלם מכך, הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, שכן המבקש לא עשה דבר כדי להבטיח שלא תתבצענה עבירות באמצעות הרכב, ואף לא ערך כל הסכם חתום עם עובדיו. טענותיו בבקשה הינן טענות שהועלו בדיעבד. לא בכדי נתן המחוקק בידי קצין המשטרה את הסמכות להורות על איסור השימוש ברכב, וזאת לצורך הרתעתי שנועד להגן על האינטרס הציבורי.

דיון והכרעה :

אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירה של נהיגה בשכרות כנגד העובד.