בפ"מ 11125-11-16 11134-11-16 עבד אלגני נ' מדינת ישראל

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנה ביום 11.11, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש מס' 1 הינו נהג הרכב, והמבקש מס' 2 הינו הבעלים של הרכב, אחיו של הנהג.

המבקשים עותרים לביטול ההחלטה מאחר ולטענתם הנהג "לא היה שיכור ואף לא נהג", באשר לרכב טוען מבקש מס' 2 כי ההחלטה היא "ללא בסיס חוקי" וכי הרכב נחוץ למבקש מס' 2 ולבני משפחתו לצרכי ניידותם.

באשר לרשיון הנהיגה, קובע הדין כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה.

אכן השוטרים הבחינו ברכב כשהוא במצב עמידה, אולם זאת בנתיב נסיעה, כשמנוע הרכב והאורות פועלים. לכאורה אין מחלוקת כי הרכב נסע לפני כן ואין ספק כי היה בכוונת הנהג להמשיך בדרך, אלא שהוא עצר לשוחח עם אדם שעמד לצד הכביש. למבקש נערך תחקיר ובו אישר כי נהג ברכב מנחף לכרמיאל, שם שתה אלכוהול ועמד לחזור לביתו.

לגבי המסוכנות, הרי ככל שמדובר בעבירה של נהיגה בשכרות לעברו של נהג יש לתת משקל נמוך, וזאת לאור חומרת העבירה עצמה. במקרה דנן מדבור בשכרות ברמה נכבדת, כ – 40% מעל לרמה המותרת בחוק וכ – 25% מעל סך האכיפה המקובל. המבקש מחזיק ברשיון נהיגה מזה כעשר שנים, ולחובתו 9 הרשעות קודמות, לרבות עבירה של נהיגה בלא רשיון נהיגה. גם אם מאז קבלת הרשיון אין לחובת הנאשם עבר מכביד, בוודאי שאין בעברו כדי לאיין את המסוכנות העולה מהעבירה דנן.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה לפיה, התקיימו התנאים לקיום סמכותו של קצין המשטרה עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה וכי המשך נהיגתו של המבקש תסכן את שלום הציבור, לפיכך הנני דוחה את הבקשה בכל הנוגע לרשיון הנהיגה.

באשר לרכב, הרי שעל פי סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).