בעל דין שעשה דין לעצמו ונעדר מהדיון חויב בהוצאות ריאליות

תיק זה היה קבוע להוכחות לשמיעת כל העדים ליום 31.10.07. ב"כ הנתבעת התייצב לדיון יחד עם עדיו, ואילו ב"כ התובע התייצב ללא התובע וללא העדים.

בפתח הדיון אמר ב"כ התובע לפרוטוקול: "המצאתי אתמול בקשה דחופה לדחיית מועד דיון וצירפתי אישור רפואי. התובע אושפז אתמול בבי"ח מאיר, הוא מושתל כליה. מצבו הבריאותי הבנתי שלא טוב, והוא לא יוכל להגיע היום לדיון". ב"כ התובע טען, שאינו יכול לנהל את הדיון ללא התובע, שכן הוא עדיין מאושפז בבית חולים.

יום קודם לדיון, ביום 30.10.07 בשעה 14:38, התקבלה במזכירות בית המשפט בקשה לדחיית הדיון ונאמר בה, "כי למצער, נפל התובע, אשר הינו מושתל כליה למשכב, ואושפז בבי"ח ע"ש מאיר בכפר סבא". לבקשה צורפה הפניה משרותי בריאות כללית לחדר המיון בבית חולים השרון.

ב"כ הנתבעת טען בדיון, שלא צורף דו"ח אשפוז, כי ניתן לחקור את העדים הנוספים מטעם התובע ואין הכרח שהתובע יהיה נוכח בדיון.

בנסיבות הענין, שמיעת ההוכחות נדחתה ליום 27.12.07 וב"כ התובע נדרש להמציא אישור על אשפוזו של התובע בבית חולים מאיר.

ביום 7.11.07 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף (בש"א 178122/07) וחיוב התובע בהוצאות משפט ובבזיון בית משפט. בבקשה נטען, שבסיומו של הדיון ביום 31.10.07, כאשר יצא מאולם בית המשפט, חייג נציג הנתבעת לבית חולים מאיר לברר, האם התובע מאושפז. התברר, כי התובע שיקר, הוא לא אושפז ביום 30.10.07 וגם לא ביום 31.10.07 עד לשעה 09:10. ביום 5.11.07, קיבל ב"כ הנתבעת את תעודת הביקור בחדר המיון, אליו פנה התובע רק ביום 31.10.07 שעה 09:41. דהיינו, לאחר שב"כ התובע ראה את נציג הנתבעת מתקשר לבית החולים.

לטענת הנתבעת, מתעודת חדר המיון עולה באופן חד משמעי, כי התובע לא אושפז בבית החולים מאיר, אלא אץ לשם בשעה 09:41, אך ורק לשם המצאת תעודת חדר מיון לפיה כביכול אושפז. עוד מציין ב"כ הנתבעת, כי בדיקת התובע בבית החולים נעשתה בשעה 09:41, הסתיימה בשעה 10:00 והוא שוחרר בשעה 11:00 בבוקר, שעה ועשרים דקות בלבד מרגע קבלתו לחדר המיון, וכלל לא אושפז.

לטענת הנתבעת, התנהלותו של התובע בדחיית דיון ההוכחות בטענות שקריות גובלת בבזיון בית משפט וזלזול בוטה, הן בבית המשפט והן בנתבעת. מועד ההוכחות נקבע לפני מספר חודשים ונדחה רק ביום הדיון בטענות סרק ובשקרים של התובע על דברים שלא היו ולא נבראו.

הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה על הסף ולחייבו בכל הוצאות ההגנה, לרבות שכר טרחת עו"ד, חוקר, עדים, ישיבות בית משפט וכן לחייבו בגין בזיון בית משפט.

התובע הגיש תגובה קצרה בה נטען, כי התובע חש ברע ערב הדיון, סר למרפאה המקומית ושם הופנה לבית החולים, עבר מספר בדיקות בבית החולים ושב לביתו. התובע לא העלה בדעתו, כי יתבקש להמציא אישור ולא עמד על קבלת אישור. במהלך הלילה חש התובע ברע והגיע לפנות בוקר לחדר המיון, שם שהה עד לשעה 11:30 בבוקר, ואז נשלח בחזרה לביתו. לתגובה לא צורף תצהיר.

ביום 17.12.07 הגיש ב"כ הנתבעת תשובה לתגובת התובע (לטענתו, לאחר שנאלץ לצלם את התגובה  מתיק בית המשפט). לטענתו, התובע לא הציג אסמכתא אחת אף בתגובתו, כי אכן היה בחדר מיון בערב לפני ההוכחות. דחיית ההוכחות נעשתה תוך הטעיה בטענת שקר.

כידוע, בית המשפט רשאי למחוק או לדחות תובענה על הסף, בשל עילות שונות המנויות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 וקנויה לו סמכות טבועה לסלק תובענה על הסף, מקום בו עשה בעל דין שימוש לרעה בהליכי משפט. כן מוסמך בית המשפט למחוק תובענה או לדחותה, אם הנתבע התייצב ואילו התובע לא התייצב לדיון (תקנה 157(3)). מאידך, בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו בזהירות, וזאת על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות של התובע ועל מנת שלא לנעול בפניו את שערי בית המשפט, אלא מטעמים כבדי משקל (ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(1) 557).

עוד יש לזכור, שגם לנתבעת זכות גישה לערכאות וזכותה לנהל את ההליך במהירות וביעילות, מבלי שהדיון ידחה בתואנות שווא, "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה בפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על הסדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל." (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון , פ"ד מו(3) 738, 742).

במקרה זה מדובר, לכל הפחות אם לא חמור מכך, בזלזול חמור בהליך המשפטי. כאשר מדובר במחדל דיוני שנעשה בזדון, יש להעדיף את זכות הגישה של הנתבע על פני זכות הגישה לערכאות של התובע. "ראוי כי נוסחת איזון המעדיפה את זכות הגישה של הנתבע על פני זכותו של התובע, תוך חיוב הנתבע בתשלום הוצאות התובע, לא תחול באותם מקרים שבהם הנתבע פעל בזדון. נוסחה זו תחול רק במקרה שבו נעשה המחדל הדיוני של הנתבע בתום לב או ברשלנות שאינה עולה כדי זלזול וזדון. במקרה של מחדל דיוני שנעשה בזדון, תועדף זכות הגישה של התובע על פני זו של הנתבע... נתבע אשר ידע כי בדרך כלל זכות הגישה נתונה לו ותאפשר לו להתגבר על מחדליו הדיוניים, חמורים ככל שיהיו, באמצעות תשלום הוצאות, עשוי לתכנן בזדון אסטרטגיה של כשלים דיוניים אשר יגרמו לעינוי דין לתובע, מתוך הנחה שזכות הגישה תחלצו ממחדליו, ובלבד שישפה את המדינה בהוצאות. תשלום ההוצאות כאמור עדיין אין בו כדי לשקף פיצוי הולם לכלל הציבור של המתדיינים, שנגרם להם בעקיפין עינוי דין בשל מחדלו של הנתבע, משום שעניינם השתבש בעטיו בדרך כלשהיא" (ד' שוורץ סדר דין אזרחי- חידושים, תהליכים ומגמות , תשס"ז, עמ' 108-109).

בענייננו, התובע הודיע באמצעות בא-כוחו, שאושפז בבית חולים ערב הדיון (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 31.10.07). בתגובת התובע, שלא נתמכה בתצהיר, נטען, שנבדק בבית החולים ערב הדיון ושוחרר לביתו. לא ניתן לקבל את הטענה, שלא ביקש אישור על בדיקות אלה, כל ביקור בבית חולים מלווה באסמכתא כתובה ועד היום לא הוגשה כל אסמכתא לגבי ערב הדיון. האסמכתא היחידה היא מיום הדיון בשעה 09:41, לאחר שהסתיים הדיון בבית המשפט ולאחר שב"כ התובע הבין, שב"כ הנתבעת מפקפק בתרוץ שניתן לאי הופעת התובע לדיון ובכוונתו לבדוק את הטענה בבית החולים. 

באשר ל"אשפוז" ביום הדיון. לפרוטוקול נאמר, שהתובע עדיין מאושפז בבית החולים (מערב קודם). בהודעה מיום 6.11.07 נאמר, שהתובע אושפז לפנות בוקר ביום הדיון וכי שעת האשפוז אינה נכונה והיא נובעת מכשל במערכת המחשוב בבית החולים. בתגובה נאמר, שהתובע הגיע לפנות בוקר לחדר המיון, שם שהה עד השעה 11:30 ואז נשלח חזרה לביתו.

דא עקא, שעל-פי תעודת חדר המיון התובע הגיע לחדר המיון בשעה 09:41 ושוחרר בשעה 11:00 או 11:30 (קשה להבין את כתב היד). עוד יצוין, שהשעה 09:41 נרשמה גם בכתב יד ולא רק על גבי המדבקה, ולא שוכנעתי, שמדובר ב"כשל במערכת המחשוב".

בתחילה סברתי, שיש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התביעה, שכן לא יתכן, שתובע ייעדר מדיון הוכחות  בתביעתו הוא בתואנות שווא ויתגבר על מחדלו באמצעות תשלום הוצאות בלבד, אך לאחר שיקול דעת נוסף הגעתי למסקנה, שגם במקרה חמור זה יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות ולתת לתובע את יומו בבית המשפט.

מנגד, בשל הפגיעה הקשה בנתבעת ובשל מחדלו החמור של התובע, יותנה קיום הדיון לגופו בתשלום הוצאות ריאליות לטובת הנתבעת. דהיינו, המשך הדיון יותנה בתשלום סך של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ לנתבעת, עד ליום 20.1.08. ישולמו ההוצאות במועד, יקבע מועד להוכחות. לא ישולמו ההוצאות במועד, תידחה התביעה והתובע יחוייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת.