בע"ם 4921-15 פלוני נ' פלונית

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.6.2015 (רמ"ש 57585-05-15, סגן הנשיא א' שילה). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 10.5.2015 (תמ"ש 10903-10-14, השופטת ח' שירה).

עיקרי העובדות ופירוט ההליכים עד כה

2. מקורה של הבקשה בסכסוך בין המבקש לבין המשיבה, אשר היו נשואים זה לזו ונפרדו לאחר שנות נישואין בודדות. במהלך הנישואין נולדו למבקש ולמשיבה שתי בנות, שעודן קטינות. בין הצדדים התנהלו עד כה כמה וכמה הליכים, במסגרתם הוגשו בקשות רבות ואף ניתן מספר לא מבוטל של החלטות. אלה יפורטו להלן ככל הדרוש לצורך ההחלטה בבקשה  דנן.

3. ברקע הדברים עומדים הליכים קודמים שהתנהלו בין בני הזוג בעניין חלוקת הרכוש המשפחתי ובעניין המשמורת על הבנות. בהליכים אלה נקבע כי למשיבה תהיה משמורת בלעדית על הילדות בכפוף לקביעת הסדרי ראייה למבקש (תמ"ש 34441-01-10, השופטת ח' שירה). ערעור על פסק דין זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.10.2014 (עמ"ש 26815-10-13, סגן הנשיא א' שילה, והשופטות מ' נד"ב ו-ה' עובדיה). בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 25.11.2014 (בע"ם 7548/14, השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין). הבקשה אינה נסבה במישרין על ההכרעה בפסקי דין אלה, אלא על הליכים מאוחרים יותר הנוגעים להסדרי הראייה.

4. לאחר מתן פסק הדין האמור בעניין המשמורת והרכוש בבית המשפט לענייני משפחה, ועוד בטרם ניתן פסק הדין בערעור עליו בבית המשפט המחוזי, עברה המשיבה יחד עם בנותיה למעון לנשים מוכות (להלן: המעון), ובו הן שהו כשלושה חודשים. במהלך אותה תקופה, הגישה לשכת הרווחה תסקיר נוסף לבית המשפט לענייני משפחה שבו הציעה כי הסדרי הראיה של האב יהיו באמצעות קשר טלפוני מפוקח ופגישות במרכז הקשר של לשכת הרווחה (להלן:מרכז הקשר), בליווי טיפולי. המבקש התנגד לקיום הסדרי הראיה במתכונת זו, ובפועל לא נפגש עם בנותיו מאז. ביום 25.8.2014 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי כל עוד שוהות האם ובנותיה במעון יתקיימו הסדרי הראיה על-פי המוצע בתסקיר.

5. ביום 6.10.2014 הגישה המשיבה תביעה נוספת נגד המבקש לבית המשפט לענייני משפחה, וביקשה כי יינתן נגדו צו מניעה קבוע שיורה על הרחקתו ממנה ומן הבנות, בכפוף לכך שיוכל להיפגש עם בנותיו במרכז הקשר. המשיבה טענה כי קיימת מתיחות בינה לבין המבקש וכי היא חשה מאוימת על ידו (תוך הפנייה לאמירותיו של המבקש במסגרת ההליכים המשפטיים ביניהם). בד בבד התבקשה גם הוצאתו של צו מניעה זמני כאמור. בו ביום ניתן צו מניעה זמני על-ידי השופטת א' שטיין לפיו על המבקש להימנע מלהגיע לדירת המשיבה או למוסדות החינוכיים שבהם לומדות הבנות, וכן נאסר עליו להימצא ברדיוס של30 מטר מהמשיבה ומהבנות, ולהימנע מלהטרידן בכל דרך. כן הוזמן תסקיר משלים ונקבע מועד לדיון בתביעה במעמד הצדדים ליום 23.12.2014, בפני השופטת שירה, אשר בפניה התנהלו כלל ההליכים בין הצדדים. לאחר מתן החלטה זו, הגיש המבקש, שאינו מיוצג, מסמך שאותו כינה "תגובה" להחלטותיה של השופטת שטיין. ביום 21.10.2014 נתנה השופטת שירה החלטה המורה כי מסמך זה ייבחן במסגרת הדיון שנקבע.

6. בסופו של דבר התקיים הדיון בפני השופטת שירה ביום 24.12.2014. בהחלטה שניתנה באותו יום נקבע כי בית המשפט ימתין לקבלת המלצותיה של ועדה מחוזית להערכת פוטנציאל מסוכנות במשפחה (להלן: ועדת המסוכנות) שהתכנסה ביום 15.12.2014, אך המלצותיה טרם התקבלו במועד הדיון. בית המשפט לענייני משפחה הבהיר בשתי החלטות נוספות מיום 30.12.2014 ומיום 16.1.2015, אשר ניתנו בעקבות בקשות שונות שהגישו הצדדים, כי צו המניעה הזמני ממשיך לעמוד על כנו עד למתן המלצתה של ועדת המסוכנות. בהמשך לכך המבקש הגיש בקשה למתן החלטה, ובה טען כי המשיבה פוגעת בילדות, מבחינה פיזית ונפשית, ועל כן נדרשת התערבותו של בית המשפט לטובתן. ביום 20.1.2015 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה טענות אלו כבר נבחנו ונדחו.

7. ביום 29.1.2015 הוגש תסקיר משלים מטעם לשכת הרווחה ובו הובאו לידיעתו של בית המשפט לענייני משפחה עמדתה של ועדת המסוכנות והמלצותיה. יצוין, כי התסקיר הוגש במסגרת הליך נוסף המתקיים בין הצדדים ונסב על הסדרי החינוך של אחת מהבנות (תמ"ש 46428-05-14). ההחלטות אשר ניתנו בעקבות התסקיר ניתנו גם הן במסגרת ההליך הנוסף. בתסקיר שהוגש הומלץ על חזרה הדרגתית להסדרי ראיה עם האב ללא פיקוח. חזרה זו הוכפפה לכך שהמבקש יקבל הדרכה הורית, לכך שתישמר ההפרדה המוחלטת בין הצדדים תוך מתן טיפול לשניהם וכן לקביעתו של מועד נוסף לבחינת המצב על-ידי ועדת מסוכנות בתוך חצי שנה. שני הצדדים התנגדו להסדר המוצע.

8. ביום 20.2.2015, לאחר קבלת תגובותיהם של שני הצדדים לתסקיר האמור, נתן בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו בעניין. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההסדר שהוצע בתסקיר איננו הדרגתי דיו, ולכן אימץ את האמור בתסקיר בכפוף להוספת מתווה שיבטיח הדרגתיות כאמור. בהתאם לכך, נקבע כי על בסיס התנהגותו של המבקש עד כה, תנאי ראשוני להוצאת מפגשיו עם הבנות אל מחוץ למרכז הקשר צריך להיות הסכמתו לעבור הדרכה הורית לאורך תקופה. לאחר שהמבקש יתחיל בהדרכה ויקיים שתי פגישות במסגרתה, כך נקבע, תתקיים פגישה בינו לבין הבנות במרכז הקשר ואם זו תעלה יפה הוא יוכל לקיים פגישות נוספות עמן מחוץ למרכז הקשר, בהתאם למתווה שהוצע בתסקיר. עוד נקבע כי שני הצדדים יופנו לטיפול, כי תתקיים ביניהם הפרדה מוחלטת, וכי עובדת סוציאלית תלווה אותם במהלך יישום ההסדר. לבסוף, נקבע כי תתקיים ועדת מסוכנות נוספת בעניינם של הצדדים בתוך שישה חודשים.