בע"ח 6481-10-16 חביש נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לעיון בחומר חקירה: המבקש (הנאשם) מבקש בבקשתו לגלות שני סוגים של מסמכים. האחד, מספר הסדרי טיעון של הרשעה על פי הודיה שנערכו בשנה האחרונה על ידי המשיבה (המאשימה). השני, פרוטוקולי הדיונים בהם נערכו ההסדרים האמורים.

יוער, כי בבקשה עצמה ביקש המבקש לקבל לידיו גם מסמכים שנכללו ברשימת חומר החקירה, אך לא הועברו לידיו. במהלך הדיון הסכים בא כוחו של המבקש כי מסמכים אלה הועברו לידיו, והבקשה בהקשר זה מתייתרת.

כדי להכריע בבקשה זו, יש מקום לבחון את השתלשלות העניינים בתיק. כעולה מפסק דינו של בית המשפט העליון (רע"פ 1255/16 חביש נ' מדינת ישראל (16.6.16)), המבקש הורשע, על פי הודאתו בבית משפט זה. המבקש ביקש לחזור בו מהודייתו זו. בתי המשפט דחו את הבקשה, וזו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון.

במסגרת בקשת הרשות לערער שהוגשה לבית המשפט העליון טען המבקש כי מקום שבו מוצג הסדר טיעון בפני בית המשפט, הסדר זה צריך להיעשות על יסוד הנחיות היועץ המשפטי לממשלה. נטען כי גם במקרה זה, כמו גם במקרה אחר, לא נערך הוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, וכי לשכת התביעות בעכו אינה נוהגת על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעת עריכתם של הסדרי טיעון.

בית המשפט העליון, קיבל את בקשת הרשות לערער, ביטל את הרשעתו של המבקש, והשיב את הדיון לבית משפט זה, לגופו.

עתה, באה בקשתו של המבקש, כאמור לעיל. להבנתי, טענתו של המבקש פשוטה - לשיטתו לשכת התביעות בעכו אינה נוהגת על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע להסדרי טיעון. על כן, לטעמו, עומדת למבקש הגנה מן הצדק, שיש בה כדי להצדיק לא רק את ביטול ההרשעה, כפי שנעשה על ידי בית המשפט העליון, אלא את ביטולו של כתב האישום כולו.