בע"ח 64737-11-15 גורפינקל נ' תביעות צפת

במסגרת החלטתי הקודמת בהליך זה מיום 13.12.15, ובטרם מתן החלטה בבקשה להמציא לעיון המבקש העתק מלא מגיליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה 1 ו-2 בתיק זה, הוריתי למשיבה להגיש לעיון בית המשפט בלבד, העתק ממרשם תיקי מב"ד והתיקים הסגורים של שני עדי התביעה הנ"ל.

כן קבעתי, כי לאחר המצאת מרשמים אלה לעיון בית המשפט (לאחר שגיליונות הרשעותיהם הקודמות של העדים הוגשו לעיוני במהלך הדיון), תינתן החלטה סופית בבקשה.

ביום 17.12.15 הגישה המשיבה, במעטפה סגורה, העתק מן המרשם הפלילי המלא של שני עדי התביעה.

לאחר שעיינתי במרשמים אלה, שקלתי את טענות הצדדים ובהמשך להלכות אשר נזכרו בהחלטתי הקודמת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה ואנמק.

פסק הדין המנחה לעניין זה ניתן במסגרת בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים].

בעניין זה נקבע, כי בעת דיון בבקשה להתיר להגנה לעיין בגיליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה יש לערוך איזון בין זכותם של העדים לפרטיות לבין זכותו של נאשם למיצוי מקסימאלי של הכלים העומדים לרשותו לצורך ניהול הגנתו.

לצורך כך, על בית המשפט לבחון את גיליונות הרישום הפלילי ולבחון האם המדובר בחומר שהינו רלוונטי להגנתו של הנאשם וכי גלומה בהם תועלת פוטנציאלית להגנתו.

עוד נקבע בעניין זה, כי נוסחת האיזון אשר על פיה יש להכריע בסוגיה היא זו אשר נקבעה במסגרת בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: "בג"ץ היומנים") הקובעת כדלקמן:

"... מהו אפוא האיזון הראוי בין זכויות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות? בפרשת התצ"ר [1] נקבעה נוסחת האיזון בנוגע לחובה למסור "חומר חקירה" לעיון הנאשם כך (בעמ'636-635):

"...בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או שהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות. אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד"..."

(שם, בפסקה 21).

לאחר שעיינתי במרשם הפלילי של עדי התביעה 1 ו- 2 (ללא רשימת מבד"ים ותיקים סגורים) הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להתיר להגנה לעיין בהם.

כאמור, עסקינן באירוע אלימות בו היו מעורבים הנאשם ושני עדי התביעה ומשכך, ולאור העובדה כי הטענה המרכזית אשר נשמעה מפי המבקש הינה כי קיימות סתירות בין עדויותיהם וקושי במתן אמון בגרסאותיהם הרי, שמצאתי כי ישנה רלוונטיות לעיון בגיליון הרשעותיהם הקודמות להגנתו של הנאשם.

עוד אעיר, כי רלוונטיות זו מתחזקת לנוכח אופיו האלים של האירוע וטענות ההגנה לעניין זה, כל זאת אל מול הרשעותיהם הקודמות של שני עדי התביעה בעבירות אלימות ואחרות.

ודוק, חיזוק למסקנתי זו בדבר הרלוונטיות של גיליון ההרשעות הקודמות של עדי תביעה אלה לשאלות אשר במחלוקת בתיק דנן, מצאתי הן בקרבה המשפחתית הקיימת בין המבקש לבין ע"ת 2, דבר המעלה סימני שאלה ביחס למניע לאירועים והן לאור טענת המבקש כי הוא זה אשר הותקף באירוע על-ידי ע"ת 1.

עם זאת, לא מצאתי כי יש להתיר את העיון ברשימת המב"דים והתיקים הסגורים של עדי התביעה ואנמק.

אקדים ואומר כי כבר נקבע לא אחת בפסיקה כי בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק המרשם קיימת אפשרות להעביר לעיון ההגנה העתק מרשימת המב"דים (ראה לעניין זה: דבריו של כבוד השופט י' עמית במסגרת בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: "עניין שימשילשווילי") וכן, דבריו של כבוד השופט נ' סולברג במסגרת בש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: "עניין פלוני")).