בע"ח 63118-09-16 אודס נ' מדינת ישראל

1.כנגד המבקש (קטין בעת ביצוע העבירות), הוגש כתב-אישום יחד עם בגיר – בן אוליאל – לפיו במסגרת חברותו בארגון טרור, קשר קשר לביצוע רצח יחד עם בן-אוליאל, כאשר בן-אוליאל הוא שמואשם לבדו בביצוע רצח בני משפחת דוואבשה מכפר דומא. בנוסף, על-פי המיוחס לו, המבקש היה מעורב בשישה אירועי "תג מחיר" הכוללים, בין היתר, הצתות של כנסיה וכלי רכב על רקע מניע גזעני – הכל במשך תקופה של כשנה מסוף שנת 2014, וכמתואר בכתב-האישום הכולל 8 אישומים.

2.מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 [להלן: החסד"פ], המתייחסת ל"יומן תרשומת פנימית וחומר חסוי" אשר הועבר להגנה. לטענת הסניגורים, הרשימה אינה כוללת פירוט של החומרים, ועל כן, מבוקש להעביר לעיון ההגנה מסמכים שסומנו 1 – 17, 19, 69,73, 78, 91, 101 – 103.

עוד מבוקש להעמיד להעתקה את הפרפרזה המתייחסת לחוות-הדעת בדבר השימוש באמצעים המיוחדים שהופעלו כנגד המבקש בחקירות השב"כ.

3.ביום 29.9.16 התקיים לפניי דיון במעמד ב"כ הצדדים. ב"כ המבקש טענו, כי מן הרשימה לא ניתן להבין באלו מסמכים מדובר, ובאשר לפרפרזה – הרי שזו קריטית לקו ההגנה של המבקש. הובהר, כי זירת המחלוקת בתיק העיקרי וקו ההגנה ממוקדים בשאלת השתייכותו של המבקש לארגון טרור, וכן ינוהל משפט זוטא בקשר להודאות שנמסרו לפני חוקרי השב"כ והמשטרה.

3.ביום 9.10.16 מסרה ב"כ המשיבה כתב תשובה, אליו צירפה נספח עם פירוט נוסף בקשר למסמכים נושא הבקשה.

באשר להעתקת הפרפרזה הציעה מתווה שיאפשר העתקתה על-ידי ההגנה.

4.בתגובת ההגנה בכתב נמסר, כי הפירוט שנמסר אינו מספק וממילא ראוי היה להמציאו באופן האמור מלכתחילה, ונתבקשתי לעיין בכל החומר, לנהוג בזהירות הראויה ו"להכביד יד" בכל הנוגע לחשיפת חומרי החקירה אשר יש בהם כדי לסייע להגנת המבקש.

5.ביום 30.10.16 קיימתי דיון במעמד צד אחד, בנוכחות ב"כ המשיבה – עו"ד אבישר ועו"ד עצמון. עיינתי בכל המסמכים המפורטים בבקשת ההגנה. ב"כ המשיבה התבקשו על-ידי לערוך בדיקה בקשר למסמכים מסוימים, וביום 3.11.16 התקבלה תגובתם הגלויה לתיק בית-המשפט.

6.אזכיר מושכלות יסוד, לפיהן תכליתה של חובת התביעה לאפשר לנאשם ולסנגורו לעיין בחומר החקירה הינה ליתן לנאשם הזדמנות להתגונן באופן מלא נגד האישומים המיוחסים לו תוך קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן (בש"פ 9322/99 מסארווה נגד מדינת ישראל, פד"י נד(1), 379, 381 (2000)). השאלה האם חומר מסוים מהווה "חומר חקירה" תוכרע באופן פרטני, על-פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי, במסגרתו הוא מבוקש (בש"פ 11042/04, פלוני נגד מדינת ישראל, מיום 30.12.2004). בהקשר זה נפסק, כי יש ליתן למונח "חומר חקירה" פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם, אך אין לכלול ראיות אשר מידת הרלבנטיות שלהן להליך הפלילי הינה רחוקה ושולית (בג"ץ 233/85, אל הוזייל נגד משטרת ישראל, פד"י לט(4) 124, 129 (1985)).

עוד ייאמר, כי ההגדרה המשטרתית את החומר שמבקש הנאשם לעיין בו אינה מכריעה את סיווגו (ראו, למשל: בש"פ 1372/96 ח"כ דרעי נגד מדינת ישראל, פורסם בפ"ד נ(1) 177, 182 (1996)), כאשר על בית-המשפט מוטלת המשימה לערוך ביקורת שיפוטית גם על מלאכת הסיווג, שכן ייתכנו מקרים בהם עשויים להימצא במסמכים אלו נתונים הרלבנטיים לאישום ואשר יכולים לסייע בהגנת הנאשם (ראו והשוו סעיפים 11 – 13 להחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 91/08 מדינת ישראל נגד שיבלי, מיום 13.2.2008). חרף האמור, ככלל, תרשומות פנימיות ודו"חות סיכום פנימיים אינם מהווים חומר חקירה.