בע"ח 23351-05-15 מונסון נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לקבלת חומר חקירה במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (להלן- "חסד"פ"). עתירת המבקש היא לקבלת תיקו הרפואי-פסיכיאטרי של המתלונן.

המבקש עומד לדין בעבירה של פציעה, לפי סעיף 334+335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן – "חוק העונשין"). בהתאם לעובדות כתב האישום ביום 29.9.13 פצע המבקש את המתלונן באופן שהיכה בראשו באמצעות פטיש ברזל. עקב כך נגרמו למתלונן שני חתכים בקרקפת (בעניין זה אעיר כי כתב האישום מציין כי חתכים אלו מהווים "חבלה של ממש" מונח הרלוונטי לעבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין ונראה כי הכוונה הייתה לפציעה – מונח הרלוונטי לעבירה שיוחסה בכתב האישום ולמהות החבלה שנגרמה. בעניין זה ראה ע"פ 48/12 מדינת ישראל נ' אריה בלקוול (5.8.12)).

הבקשה שהוגשה לאקונית ואינה מפרטת את הנימוקים העומדים בבסיסה זולת תמיהה מדוע המאשימה "בחרה שלא לקבל את תיקו הרפואי של המתלונן מבית החולים טירת הכרמל". נטען כי בנסיבות העניין לנושא זה "חשיבות מכרעת לעצם קרות האירוע ותיאורו על ידי המתלונן".

בדיון טען ב"כ המבקש כי המתלונן והמבקש התגוררו בדירה שמיועדת לשלב בעלי מוגבלויות בקהילה, שכן שניהם סובלים מלקויות. לשיטת הסנגור ראוי להעביר את החומר הרפואי בעניינו של המתלונן בשלב מוקדם ועוד טרם תחילת שלב ההוכחות על מנת לקבל תמונה ברורה ביחס לשאלה "מי יכול לחקור את המתלונן" שכן מדובר במתלונן שסובל ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה פרנואידית.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי אין בידי המשיבה את החומר המבוקש. נטען כי העברתו לידי ההגנה תגרום לפגיעה בלתי מידתית בפרטיותו של המתלונן. לחלופין נטען כי דרך המלך היא העברת החומר לעיונו של בית המשפט טרם החלטה בנושא.

דיון והכרעה