בע"א 57365-03-16 בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נ' עירית רמלה

לפניי בקשת המבקשת להישפט, ולחילופין בקשה להארכת מועד להישפט, בנוגע לדו"ח מס' 305920 שנרשם נגדה ביום 31.10.12, בגין עבירת חנייה.

טיעוני הצדדים

המבקשת טוענת כי לא קיבלה את הדו"ח, למרות שהנה חברה גדולה ומסודרת לשירותי רכב, שכתובתה ברחוב יפו 159 בירושלים, ומשרדיה פתוחים בשעות העבודה בכל יום, והיא נוהגת כשגרה להסב דו"חות המתקבלים אצלה, ע"ש מחזיקי הרכבים. נטען כי הדו"ח נשלח לכתובת שכללה ציון ת.ד 18263, כך על פי בירור טלפוני שנערך, ולכן לא הגיע אל המבקשת, שכן אין זו כתובתה. עוד נטען כי נודע למבקשת לראשונה על הדו"ח ביום 27.3.16, ועל כן הדו"ח התיישן. המבקשת טוענת כי יש לקבל את הבקשה היות שבפיה טענת התיישנות, וכן טענות לגופו של עניין, וביניהן הטענה כי לא היא ביצעה את העבירה אלא הנהג שהחזיק ברכבה. המבקשת מפנה לשתי החלטות של בית המשפט המחוזי בנצרת, אליהן אשוב בהמשך.

בדיון נערך ביום 1.6.16 טען נציג המבקשת כי יש להורות למשיבה להציג העתק של הדו"ח המקורי, על מנת לראות מה הכתובת המדויקת שנרשמה שם, ויש להורות גם לדואר להציג את הכתובת אליה נשלח הדו"ח. אילו יחזה במו עיניו כי לא צוין ת.ד באותה הכתובת, יחזור בו מכל טענותיו, אך ידוע לו שלא כך היה, אלא הדו"ח נשלח לת.ד ולא לכתובת העסק. כשנשאל על סמך מה הוא סבור שהדו"ח נשלח לכתובת שגויה, הציג את מכתב העיריה מיום 7.5.15, הנושא כותרת "דרישת תשלום חוב התראה לפני נקיטת הליכי גבייה", שבו נרשמה הכתובת: יפו 159 ת.ד 18263 ירושלים, וטען שאם הדרישה נשלחה לכתובת זו, יש להניח שאף הדו"ח נשלח לשם.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה להוראות סעיף 228 לחסד"פ, וסעיף 44 לתקנות סד"פ. כמו כן, הוגשו כראיה מטעמה העתק הדו"ח המקורי, ומסמכים שונים להוכחת עמידתה בדרישת החוק והתקנות. המשיבה טוענת כי עומדת לה חזקת המסירה על פי התקנות ולא עלה בידי המבקשת לסתור אותה. לפיכך, טוענת המשיבה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הטענות, ועיינתי בראיות שהוגשו, באתי לידי מסקנה שיש לדחות את הבקשה מכל וכל, ואלה נימוקיי:

• המסגרת הנורמטיבית החלה על הסוגיה, מצויה בשילובם של סעיף 225 לחסד"פ הקובע סדרי דין בעבירות קנס, ביחד עם הוראות סעיף 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובעות חזקת מסירה.