בע"א 51215-09-14 מסלחה נ' עיריית חדרה

בפניי בקשה לביטול 2 דו"חות חניה: דו"ח מס' 31292360 מיום 5.7.07 ודו"ח מס' 31361066 מיום 2.7.07 (להלן: "הדו"חות") שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי בשנת 2013 שילם למשיבה חוב בגין דו"חות חניה שונים, חרף העובדה שלא נמסרו לידיו מלוא הנתונים והמידע אודות אותם דו"חות, על מנת למנוע מבוכה לאביו שהינו ממכובדי הכפר. לתמיכה בטענה, צירף המבקש לבקשה כתב הרשאה מיום 26.11.13, עליו רשם המעקל בכתב ידו "שולם מלוא החוב במזומן, צו סגור".

ביום 9.9.14, עת הגיעו לביתו של המבקש מעקלים ומסרו לו התראה לפני פריצה, נודע לו לראשונה, כך הוא טוען, כי קיימים נגדו דו"חות נוספים, משנת 2007, שהמשיבה מעולם לא פנתה אליו בדרישה לשלמם.

המבקש טוען כי הדברים מקבלים משנה חומרה לאור העובדה כי בשנת 2013 כבר נקטה המשיבה בהליכי גביה נגדו ולא פירטה אז את הדו"חות מושא הבקשה.

לאור האמור, ביקש המבקש להורות על התיישנות העבירות.

לטענת המשיבה היא שלחה למבקש הודעת תשלום הקנס בגין הדו"חות בדואר רשום במועד הקבוע בחוק כעולה מפרוט משלוחי דואר לדו"חות החניה ומאישורים על משלוח דברי דואר בשרות רשום כמותי (נספח ב' לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

המשיבה אף צרפה לתגובתה דרישות תשלום במסירה אישית (נספח ג' לתגובה) משנת 2009 ועל כן טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.