בע"א 50835-07-14 אבו חוסין נ' עיריית חדרה

בפניי בקשה לביטול דו"ח חניה מס' 16220170 מיום 15.3.11 (להלן: "הדו"ח") שניתן למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל הדו"ח ואך לאחרונה נודע לו לראשונה אודותיו, עת הגיעו לביתו מעקלים ומסרו לו דרישת תשלום והתראה טרם נקיטת הליכים. כי כך, מבקש הוא לקבוע כי העבירה התיישנה.

לטענת המשיבה היא שלחה הודעת תשלום קנס בגין הדו"ח בדואר רשום במועד הקבוע בחוק, לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים: "שכ' עין אברהים - אום אל פחם" (נספח ב' לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

המשיבה אף צרפה לתגובתה הודעות דרישה נוספות שנשלחו למבקש בדואר רגיל (נספח ג' לתגובה) ובדואר רשום (נספח ד' לתגובה) וכן ביצוע צו עיקול מטלטלין ברישום בביתו של המבקש (נספח ה' לתגובה) וטענה כי משכך, יש לדחות את טענת התיישנות העבירה.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות ואנמק.

עבירת החניה מושא הבקשה דנן הינה עבירת קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליה הוראות סעיפים 228-230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה.